גאריק אוליבנדר- הילד שזכר//ספר 1

היכן שמלת המלמלה שלך?

"אז מה שמך ?" שאל ילד בתא שגאריק התיישב בו.
"גאריק. גאריק אוליבנדר."
"אוליבנדר! אני לא מאמין! אבל...גאריק? כמו שום בשפה האנגלית? זו הכוונה?"
גאריק צחק למשמע השאלה המגוחכת. "לא,לא, זה 'גארליק'. השם שלי הוא גאריק. זה אומר 'לוחם אדיר', בשפה הנורדית, למען האמת."
"טוב , זה שם מוזר," הילד משך בכתפיו. "אבל משמעות טובה," הוסיף.
"ומה השם שלך?" שאל גאריק.
"קלאוד וולקר. "  קלאוד וולקר היה בעל שיער בלונדיני בהיר, כמעט לבן, וסמיך.שיערו היה ארוך שלא כמקובל לתקופתם, והוא אסף אותו בזנב -סוס גבוה. היו לו פנים ילדותיות ומתוקות, ועיניים ירוקות בהירות. הוא היה נאה מאוד.
"אז...קלאוד." טעם גאריק את השם. "כמו ענן?"
קלאוד הנהן, ועיניו נחו על שרשרתו של גאריק.
"זה מקסים." אמר והצביע לצווארו.
"אתה חושב? היא של אמא שלי. היא חשובה לי."  הוא התשעשע בתליון השרשרת.
"אה." פלט קלאוד, עיניו בוהות במשהו שגאריק לא ראה.
"הכל בסדר?" שאל גאריק.
"כן ,  כמובן."  גאריק לא השתכנע לגמרי, אך החליט לא להעמיק בנושא זה.
כעבור זמן קצר נשמעו קולות צעדים ורשרוש עגלה. לעיניהם של קלאוד וגאריק נגלתה גברת שמנמנה סוחבת עגלה עמוסה נשנושים.
"משהו מהעגלה, חמודים?" שאלה.
קלאוד התסכל על גאריק בשאלה.
"לא.. לא, אני.. אני בסדר, תודה. אני אוכל כשנגיע."
"אתה בטוח שאתה לא רוצה שום דבר, גאריק? צפרדעי השוקולד נראות דיי טוב."
"כן, הן כן."
ההבנה הבזיקה בעיניו של קלאוד. "אפשר בבקשה שתי צפרדעי שוקולד, שני שרביטי ליקריץ ושתי עוגות קדירה?" אמר והעביר לה את הכסף הדרוש. "תודה רבה!"
הגברת חייכה בתגובה והמשיכה בדרכה.
גאריק נענע בראשו. "אתה לא צריך לעשות את זה בשבילי. אני בסדר גמור," אמר והשפיל את ראשו.
"היי, בשביל מה יש חברים?" קלאוד הניח את ידו על כתיפו של גאריק."אל תדאג. הסוד שלך שמור איתי. אתה לא חייב להרחיב אם אתה לא רוצה. אפשר לעבור נושא." אמר ומשך בכתפיו.
גאריק היה בטוח בכך שישמור את סודו, למרות ששמועות כבר פשטו בכל מקום ואיך לא? בכל זאת, משפחת אוליבנדר.
"אני אשמח," השיב גאריק וחייך, "תודה."
"יש לך אחים ואחיות?" שאל קלאוד.
"כן, א-" גאריק השתתק למשמע קול צעדים קרוב לתאם. לאחר רגעים ספורים, הדלת נפתחה.
מדלת התא הציצה ילדה כבת גילו של קלאוד. היא נכנסה לתא והתיישבה.
"שלום?" אמר גאריק.
הילדה גלגלה את עיניה. "מה יש לך שם?"
"סליחה?" גאריק התבלבל מהשאלה הלא צפויה.
"שם," אמרה, והפעם הצביעה על שרשרתו של גאריק.
"ש...שרשרת?" ענה גאריק, עדיין מבולבל.
"שרשרת?" הילדה פרצה בצחוק רם. "אבל אתה בן! היכן שמלת המלמלה שלך?" הקניטה אותו והעמידה פנים שהיא מחפשת את השמלה המדוברת.
גאריק הסמיק והשפיל את ראשו.
קלאוד הניח יד על כתפו של גאריק במחווה חברית ומחה. "הממ, כן? ואת לובשת מכנסיים," אמר והצביע לרגליה. "ואת בת! איפה המקטורן שלך?"
הילדה הסמיקה , אבל השתדלה לא להראות זאת, והעיפה את שערה הברונטי החלק אל מעבר לכתיפה.
"סתום, בלונדי.שמעו, באתי להציע לכם הצעה."
"כרגע הכרנו," ענה גאריק, גבתו מורמת. "ובעצם, לא ממש הכרנו. מי את?"
"אז ככה." המשיכה, תוך כדי התעלמות מדבריו של גאריק. "שמי הוא מאל. מאל ברונז. אני שמעתי, ואל תשאל אותי כיצד, שמשפחת אוליבנדר נקלעה ל.. בעיה כלכלית קטנטונת, הא, אוליבנדר?"
גאריק היה משוכנע שכולם סביבו שמו לב שפניו עטו עוד גוון של אדום.
"אני הולכת להיות נחמדה ולא להפיץ את הסיפור. אבל, יש לי תנאי."
"תנאי?"גיחך גאריק, שידע שהסיפור מסתובב כבר בכל סביבת מגוריו ואפילו מבעד אליה. "תנאי? יש לי צורך בתנאי בכדי שלא , איך אמרת? 'תפיצי את הסיפור' ? " 
מאל הינהנה ללא שמץ של בושה. "אז שמע. מכיוון שאתה זכר,  כמובן שאין לך צורך בשרשרת הזו. לא כן? ולך, בלונדי," החוותה בראשה אל קלאוד, "בטבעת הזו." אמרה והצביעה על הטבעת שלאגודלו. היא הייתה כסופה בעלת אבני-איזמרגד ירוקות. גאריק לא שם לב אליה עד עכשיו. ובעצם... למה הוא ענד אותה על אגודלו? לא משנה עכשיו. "טוב אז...הביאו לי אותן, ולא אפיץ את הסיפור.תזכו להיות חברי, בני בריתי, ולא תצטרכו להיות מובכים ומושפלים בכל שנותיכם בהוגוורטס, אם תצליחו לשרוד במצבכם," היא אמרה את זה כציון עובדה, פחות מאיום.
הם שתקו למשך שבריר שניה.
מה ייצא לו מזה? כולם כבר יודעים. כולם, ללא ספק. למה שייתן לה את השרשרת שלו? של אמו, יותר נכון. ולמי באמת אכפת מהמאל הזאת? למי היא חושבת את עצמה? מילותיה אפופות באיומים חסרי שחר. הוא יוותר, למרות ה"הצעה המפתה".
"לא." אמר לבסוף גאריק.
"סלח לי?" היא בהתה בו במבט שהוכיח שמאל אף פעם  לא שמעה את המילה הזו.
"לא." חזר.
"הבא לי את השרשרת." דרשה שוב.
"לא. היא שייכת לאימי. אני לא אתן אותה לאיזו.. לאיזו.. ילדה יהירה שכמוך."
מאל השתנקה. "איך אתה מעז?! ומה איתך, בלונדי? גם אתה מסרב?"
"חיובי." ענה קלאוד בשקט.
"אתם תשלמו על כך." אמרה בשקט.
לפני שגאריק הבין מה קורה, מאל הלמה באפו של קלאוד בעזרת אגרופה. המסכן החל לדמם מיד. גאריק נדהם, והתלבט כיצד לפעול. לקרוא לאחראי? לאחות?  הוא מישש את השרשרת. "הילחם," לחש, ולא שם יותר מידיי תשומת לב לפעולותיו.  הוא החזיר לה באותה מהלומה גם באפה.  היא החלה לדמם אף היא, קפואה מתדהמה.אז גאריק לא היסס והעניק לה ברוב טובו עוד אגרוף אחד, הפעם מכוון ללסתה. מאל יצאה משיתוקה, זעקה זעקת קרב, וסטרה לו בכל כוחה. מרלין, היא הייתה חזקה. גאריק מישש את לחיו והרגיש פרץ כאב וחמימות מתפשטת. גאריק חבט שוב בפניה. הוא הסתער עליה , אך קיבל בעיטה מנעל בעלת עקב (עקב?) בבטנו, שהוציאה את כל האוויר מריאותיו. הוא התקפל לשבריר שניה, ואז דחף אותה לקיר ומשך בשיערה. "באמת?" היא התנשפה. "משיכה בשיער?" ואז עשתה את הדבר היחיד שנשאר לה לעשות, מכיוון שהייתה מרותקת לקיר. היא הקפיצה את ברכה לאיזור מפשעתו של גאריק. גאריק זעק מכאב משתק,  והתקפל. מאל חייכה בשביעות רצון בעוד קלאוד זועק מאחוריהם :"דיי! תפסיקו! גאריק! אתם תיפגעו!" 'כן, מה אתה אומר, חכמולוג.' חשב גאריק. הוא הסתער עליה בפעם האחרונה, בכיוון דלת התא.  צליל שבירת זכוכית, זעקות, בכי, והכל השחיר.