בלי רגשות - without feeling

חלק 8

*שבת בבוקר*
*נקודת מבט גאיה*
חזרתי אתמול עם ירין, אני זוכרת, זוכרת הכל. טוב אולי חוץ מהטימטום שתקף אותי שגרם לי לעשות הכל, אבל כן את כל המתרחש אני זוכרת.
התנשקתי עם נתנאל, כן.. נ ת נ א ל .!!
זה היה חלומי.
זה גם מוזר בדרך כלל אני לא מתנשקת במסיבות ובמיוחד לא עם ידידים מהבית.
לאחר איזה חצי שעה שאני שוכבת במיטה כמו אהבלה, אני מחליטה לקום לבדוק בטלפון, השעה כבר 12, ישש השלמת שעות שינה.
פתחתי את הווצאפ מקבלת תזכורת שהיום נפגשים למדורה, הוא לא נראה לי יבוא, נכון? כן..כן.. זה מסורת של הכיתה ונדיר שחברים חיצוניים באים גם אם הם חברים של כולם.
קמתי ואמרתי שלום ובוקר טובים למשפחה- ההורים שלי ואחותי הקטנה בסלון, ״איך היה אתמול?״ אמא שלי שואלת, אני עונה ״כיףף וואלה הפעם נהנתי״ , ״מקווה שלא השתוללתם״ אבא שלי מחזיר ואני רק צוחקת והולכת.
צחצחתי שיניים ותוך כדי מקבלת שיחה מלין, ״נוווו ראיתי עלייך משהו אתמול, פרטים, עכשיו, מיד״ אני יורקת את המים ועונה ״לין? זאת את? איפה האדישות המתפרצת והעייפות בבוקר?״ שואלת אותה ואנחנו צוחקות, וואלה ממתי לין התעניינה כל כך.
סיפרתי לה הכל ברגע שהגעתי לחדר... ״אני בהלם ומה את חושבת על זה? גם ממתי הטעם שלך זה לא ערסים?״ היא שואלת אותי, ״וואלה להגיד את האמת, נהנתי מכל רגע ולא ידעתי שיש לי כל כך הרבה פרפרים בבטן שיכולים לעופף ואני יכולה לאהוב הכל לפי האופי אבל לרוב אני הולכת לערסים, חוץ מהפעם״ אני עונה ואנחנו צוחקות ״שמחה בשבילך סיס״ מחזירה לי ומוסיפה ״את באה בערב כן?״ , כן כן אני אבוא רק אדבר עם ההורים שלי שיסכימו כי יש מחר בית ספר, ״כן ברור אבל אחזיר תשובה סופית בקרוב״ אני עונה ומאחלות לשלום ומנתקות.
״היי אמא אני הולכת בערב לזולה סבבה?״ אני ניגשת לשאול, ״מתי תחזרי?״ היא שואלת, ״לא מאוחר אל תדאגי אני יודעת שיש מחר בית ספר״ אני עונה יודעת שייספק אותה, ״אני לא אוהבת את הרעיון אבל מסכימה את אחראית״ היא עונה וואלהה ישש, זורם לי, אנחנו בתקופת מנוחה ממבחנים אז מתאים לצאת עכשיו קצת... לחיות.

*ערב*
אני מתארגנת אל היציאה לזולה, רגיל לובשת בגדים פושטים, בכל זאת יער, אבל אני הפעם כן משקיעה טיפה למקרה ויבוא... נתנאל כמובן.
אני מקווה שלא סיפר לאפחד או הפיץ עליי דברים שהשתרמטתי עליו או דברים, פדיחה הם ידידים שלי ולא בא לי שיחשבו דברים כאלה. אם מישהו דופק על זה משהו היום אני קוברת את עצמי.
יצאתי לכיוון לין, היא יוצאת מביתה, מזהה מה היא מחזיקה, אני פורצת מצחוק לאאא היא פדחנית, ״לאא את לא נורמלית״ היא מחזיקה דף עם ציור של פרפרים ומלא נשיקות ורשום באמצע ״ג+נ אחלה מקום לילדים״ היא מקריאה תוך כדי ואנחנו נקרעות, וואלה משפט חזק. אני מעיפה לה לטיפה בלחי כאשר מתכוונת לסטירה בצחוק ואנחנו ממשיכות להתקדם ולצחוק כל הדרך.

הגענו לזולה, אני בטלפון עוד לא מסתכלת מי הגיע, בדיוק מדברת עם ירין מאחלת שבוע טוב ומתעדכנת איך היה לו אתמול ואם נהנה, שניה לפני שאני נתקעת במשהו מישהו בא מאחורי ולוחש לי באוזן ״כדי להסתכל איפה הדרך״ הקול הזה מעביר בי צמרמורת... כן אני יודעת במי מדובר, נתנאל.
אני מסתובבת בחיוך ומביאה לו חיבוק, רק עכשיו עולה לי הפדיחה מאתמול, בכל זאת אני לא יודעת איך הוא יגיב אבל גם הוא זה שנישק אותי, נכון?
סיימתי את השיחה עם ירין וניגשתי לכל החברים, הם עוד בניסיונות להדליק מדורה עוד כי לא מזמן נכנסה שבת, אבל שתי דק אחרי שאני מגיעה אש של השמחות מחממת אותנו.
עדיין קר לי, נתנאל מתיישב לידי ושואל ״קחי את הגקט שלי, אני רואה שקר לך״ הלחיים שלי מאדימות, כבר לא קר אל תדאג, אבל אני עונה ״תודה״ ומניחה על כתפיי את הגקט... הריח שנודף מהגקט , הריח של נתנאל ... פאק.
נתנאל לוחש לי באוזן ״אפשר לדבר איתך שנייה בצד״, הלחישה באוזן שוב מצמררת את גופי, אני באה לענות בטח אך פתאום מגיעות טל והודיה ודופקות עקיצה שלא אהבתי ״מזה חשבתי זה לכיתה בלבד, אני גם אביא את כל החברים שלי אם זה כניסה חופשית״ העקיצה מופנית לנתנאל ורואים שהוא נפגע למרות שלא מזיז לו, ״שומעת אם כל כך מפריע לך הנוכחות שלי אני אלך, גם ככה הורדת כל חשק בשנייה שבאת״ הוא פונה להודיה, אני מגחכת לעצמי חושבת מגיע לך, רגע מהה. הוא מתחיל להתקדם אל עבר הרחובות ואני מתחילה ללכת אחריו.
״נתנאללל נתנאלל חכה לי״ אני צועקת לעברו. הוא לא עוצר, הוא כועס עליי? גם ככה אני עם הגקט שלו אז לפחות אחזיר לו.
״מה את רוצה״ מסתובב בשניה, ״הגקט״ פלטתי בשלוף בלי לשים לב, הוא נפגע וממשיך, שיט תמשיכי לדבר ״למה אתה הולך אתה מאוד רצוי פה, לפחות בשבילי״ הוא לא מגיב לאמרה, ״אתה אפילו היחידי ששמחתי לראות״ הוא מסתובב, ״באמת?״ שואל . ״כן ברור... אנחנו צריכים לדבר״ אני אומרת ותוך כדי משנה את הפרצוף לרציני ומסוקרן.
נכנסנו לרכב שלו ״אמרת לי שאתה רוצה להגיד לי משהו אז תתחיל אתה״ הזכרתי לו אחרי שנכנסו, ״אהה.. כן, זה לגבי אתמול, את יודעת מה קרה נכון?״ הוא שואל בהיסוס, יודעת יותר מדייי אתה אפילו לא מבין או יודע על ההרגשה שזה היה בשבילי אני חושבת, ״אתה מתכוון לנשיקה.. כן סליחה אם זה לא התאים, מצטערת לא רציתי להטריד או משהו״ אני אומרת והוא מתחיל לצחוק, לצחוק?
״להטריד? דבר ראשון אני נישקתי אותך, דבר שני נהנתי ברמות אם כבר אני הטרדתי אותך״ הוא אומר ושנינו צוחקים, אני שמחה שאנחנו מצליחים להיות פתוחים אחד עם השני זה משחרר.