הם הגיעו אל הארוחה. "הנה האורחים שלנו!" הודיעה האישה שאלה פגשה שבמפתיע היה מבטא צרפתי בקולה, מבטא שמקודם אלה לא שמה לב אליו. "אנא התכבדו, בואו שבו כאן!" היא הצביעה על שלושה מקומות פנויים שהיו לידה, עמוק בתוך האוהל המוזר שבנתה סביב, כמו הקימה מקום סגור בו יסעדו ויוציאו את הים ממנו.
הם נכנסו בשקט, לא רוצים להפריע מאחר והם אורחים. רוב האנשים שישבו מסביב לשולחן היו האנשים המעטים שהם ראו קודם לכן כששחו. כולם כאן אורחים? הם התיישבו על כיסא עץ רעוע, נשענים לאחור בזהירות, מפחדים ליפול לאחור. רעש חורק נשמע והם ישר זקפו את גבם. זה מה שהאימהות שלהם היו צריכות להביא להם כדי שישבו ישר. "אני מצטערת, לא קלטתי את השם שלך מקודם" אלה אמרה לאישה שבדיוק הניחה מפית לבנה ישרה על ברכיה באלגנטיות מוחלטת, אוחזת בידה ת הסכין והמזלג ונשענת על השולחן רק בעזרת מפרק כף היד, ללא מרפקים. בדיוק כמו הנימוסים באנגליה שאלה ודניאל שנאו כל כך כשטסו לשם עם המשפחה בחג המולד אחד.
"לא אמרתי אותו נערה צעירה. את מוזמנת לפנות אליי בתור הגברת." היא אמרה עם מבט מיושר לקדים, לא מניע אותו אפילו מעט לכיוונה של אלה.
"הגברת?" דניאל שאל.
"בדיוק. משהו פה לא היה מובן?" הביטה ישירות בעיניו.
"הכל ברור." אמר וגיחך מעט.
"משהו מצחיק אותך ילד?"
"סתם, נראה כמו מתיחה מעולה כי בטח תכף כולנו ניחטף על ידי חייזרים ואת זאת ששולטת בהם" הוא אמר וקלט שהמבט שלה הרצין. "מצטער הגברת" אמר והשפיל את פניו. "אני רוצה להודות לך שוב על האירוח" הוא אמר והרים את כוס המים שלו לאוויר. המבטים העויינים של האורחים שסביב לא השתנה.
"פשוט תפסיק לדבר דניאל" אלה לחשה והביטה בצלחת גדושת האוכל שמולה, מתחילה לאכול לפני שישנאו את דניאל כל כך שיכריחו אותם ללכת בלי ארוחת ערב. דניאל ורורי עשו כמוהה, שוקעים באוכל בלי ליצור קשר עין מחשיד.
YOU ARE READING
one day at the beach
Short Storyא. תקראו ותדעו ב. הם לא חשבו שככה יבלו את היום האחרון שלהם לפני שילכו לקולג', הם לא חשבו שכל כך הרבה דברים יעברו עליהם ביום דפוק אחד. ג. ספר אימה חביב וקצר, מאוד קצר
