הם התחילו לנסוע לכיון הבית שלו.
"זה הליכה ארוכה מהבית שלך עד למשרד" היא אמרה מסתכלת על הדרך הארוכה וחושבת איך לעזאזל הוא הלך את כל זה.
"כן זה דרך די ארוכה, אבל את כל הזמן היית במחשבות שלי אז לא כל כך חשבתי על הדרך רק חשבתי על כמה אני רוצה כבר לראות אותך" הוא אמר לא מוריד את העיניים מהכביש.
'ידעתי שהכל השתנה,
ידעתי שכל מה שהיה בנינו יהרס' הוא חשב לעצמו אחרי שהיא לא הגיבה.
אחרי כמה דקות של שקט שהיא העבירה בראש שלה את מה שקרה מקודם היא נזכרה במה שקרה.
"תגיד שנייה, אתה נישקת אותי?!" היא אמרה טיפה מבולבלת 'אולי דמיינתי' היא חשבה לעצמה.
"אה...כן, נראה לי, למה זה חשוב עכשיו?" הוא שאל לא כל כך זוכר אם זה קרה או לא, זה היה פשוט בלהט הרגע
"רק עכשיו קלטתי מה קרה, זה קרה כל כך מהר" היא אמרה טיפה מבולבלת.
זה היתה הנשיקה הראשונה שלנו, ואפילו לא סמנו לב שהיא קרתה" הוא אמר צוחק והסיט את המבט לכיונה לראות איך היא מגיבה.
"כנראה" היא אמרה לא יודעת איך כל זה קרה בכלל.
'מה היה איתנו עכשיו?
מה זה שהתנשקנו אומר שאנחנו צריכים לצאת עכשיו.
לא לא אבל אני לא רוצה שזה יהרוס מה שיש לנו.
כל כך רציתי שזה יקרה מתי שהוא,חלמתי על לנשק את השפתיים האלה שלו, אבל אני כל כך אוהבת אותו אני פוחדת לאבד אותו.
שנייה...אמרתי הרגע שאני אוהבת אותו..?, כן, אני אוהבת אותו,אבל מה עם זה לא זה...?'
היא חשבה לעצמה במשך כל הנסיעה
היא חשבה על הנשיקה, ועל מה היה איתם בהמשך.
היא חשבה על איך שהיא אוהבת אותו כל כך,אבל ככול שהיא אוהבת אותו ככה היא יותר פוחדת לאבד אותו, היא פוחדת שזה לא אמיתי.
היא פוחדת שזה לא זה, היא פוחדת שהיא צדקה כל הזמן הזה, זאת הפעם הראשונה שהיא כל כך רצתה לטעות בקשר למשהו.
היא פחדה שהיא תמאס עליו, ואז הוא יעזוב אותה עם לב שבור.
האוטו נעצר ממול בית רועש.
"הגענו" הוא אמר מכבה את המנוע יוצא מהרכב ובא לפתוח לה את הדלת, אבל היא כבר פתחה אותה בעצמה. "ואוו, ממש רועש כאן" היא אמרה מסתכלת על הבית הגדול והמוכר שלו.
"כן, זה מסיבה את יודעת" הוא אמר נועל את האוטו ומתקרב אליה לאט.
"כן טיפשי ממני להגיד את המובן מאליו" היא אמרה מתקרבת לכיון הדלת פותחת אותה ונכנסת לתוך הבית הרועש.
והוא עמד שם מסתכל עליה נכנסת לתוך הבית שלו, ונעלמת בין כל האנשים.
אחרי כמה דקות של מחשבות עם עצמו על מה שהוא רוצה לדבר איתה,על זה שהוא רצה לדעת מה קורה איתם,הוא לא רצה לעמוד ככה באוויר ולא לדעת מה קורה איתם,הוא רוצה להגיד לה עוד פעם מה הוא מרגיש בתקווה שאולי היא תגיב שונה בפעם הזאת.
הוא נכנס מחפש אותה בין כל האנשים המוכרים,וגם כמה שלא הכיר כל כך אבל הוא ניחש שהם חברים של ילד היום הולדת.
הוא התחיל להתהלך בין כל האנשים רוצה כבר למצוא אותה ולדבר על הכל לסיים את כל הדברים על השולחן אחת ולתמיד.
הוא התחיל ללכת לכיוון ליאם ילד היום הולדת לשאול אותו אם אולי הוא ראה את נועה.
"היי ליאם ראיתה את נועה?" הוא שאל לא מסתכל עליו ממשיך לחפש אותה אולי הוא ימצא אותה.
"אהה...כן היא אמרה לי מזל טוב לפני איזה 5 דקות ככה,ואז היא אמרה שהיא צריכה ללכת שירותים אז היא עלתה ללמעלה" הוא אמר ממשיך לשתות מהכוס שהיתה לו ביד.
"תודה גבר,ושוב מזל טוב" הוא אמר לו מחייך ממהר לקומה למעלה.
הוא התחיל לפתוח דלתות לחפש אותה בכל חדר וחדר,הוא כל כך השתוקק לדבר איתה.
הוא נכנס לחדר שינה שלו רואה אותה עומדת במרפסת מסתכלת על הכוכבים.
הוא נכנס לחדר סוגר את הדלת אחריו ומתקדם לכיוון שלה.
"חיפשתי אותך..." הוא אמר נעמד לידה מסתכל גם על הכוכבים.
"באמת למה?" היא שאלה
"כי רציתי לדבר איתך" הוא אמר לה כמובן מאליו
"על מה?" היא שאלה מקווה שהוא לא יגיד שעליהם.
"עלינו..."הוא אמר,והיא נאנחה.
"טוב אז בוא לפחות נשב" היא אמר לו והם נכנסו לתוך החדר שלו והתיישבו על הספה שהיתה לו בחדר.
"אז..." היא אמרה צוחקת.
"ביימים האלה שלא דיברנו מאז מה שאמרתי לך אני ידעתי שיאני הולך לראות אותך היום וניסיתי לחשוב מה להגיד לך כדי שתאמיני לי שאני באמת אוהב אותך עם כל חלק בגוף שלי.
בימיים האלה שלא דיברנו זה לא הרגיש כמו ימים זה הרגיש לי כמו שנים רק רציתי לראות אותך כבר כי אני יודע שאני לא רואה אותך בגלל משהו שאני עשיתי בגלל משהו שאני אמרתי וזה שיגע אותי, זה הרג אותי מבפנים." הוא אמר לא מסוגל להסתכל עליה.
"אל תגזים שנים...אם כבר חודשים " זה היה הדבר היחיד שהיא יכלה להגיד.
"אני יודע שאת מרגישה אותו דבר כי אם לא היית קמה והולכת, אני מכיר אותך." הוא אמר נוגע בלחי שלה מעביר בה צמרמורת מישר את המבט שלה אליו.
"אני מרגיש כל כך אני שאני איתך, אני מרגיש שאת משנה אותי לטובה, אני מרגיש כל כך טוב עם עצמי שאת נמצאת ליידי, אני מרגיש כאילו אני בהיי ועד שלא תלכי זה לא יעבור לי, אבל אני לא רוצה שבחיים זה יעבור לי אני רוצה להיות כל הזמן עם ההרגשה הזאת שכאילו אני מרחף על ענן שכולו עם הריח הזה שלך, ואני רוצה לקום בבוקר ולראות אותך יושנת ליידי מחבקת אותי כאילו אני הדובי הענק שלך,ואני רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך בכל שנייה שאני יכול עד שימאס לך ממני כבר" הוא אמר לה בזמן שהיא מנסה כל כך חזק לא לתת לדמעות לרדת "אף פעם מישהו אמר לי דברים כאלה, ובחיים לא ימאס לי ממך." היא אמרה מחייכת אליו מנגבת את הדמעות שנפלו כבר.
"אני אומר את זה בגלל שאני באמת אוהב אותך" הוא אמר מנגב עוד כמה דמעות שברחו להם.
"גם אני אוהבת אותך, עם כל חלק שיש לי בגוף." היא אמרה מתקרבת אליו לנשק אותו.
אבל הוא עצר אותה.
"קרה משהו? עשיתי משהו לא בסדר?" היא אמרה מבוהלת.
"לא פשוט באלי להסתכל עלייך עוד כמה שניות, אני רוצה להנות מהרגע." הוא אמר והיא הוציאה את האויר שהיה לה בראות שהיא לא סמה לב שהיא שמרה.
הוא התקרב אליה לאט עד שהשפתים שלהם נפגשו, זאת הייתה נשיקה מלאת תשוקה, כל כך הרבה רגשות.
הם לא יודעים כמה זמן הם התנשקו אבל עבר די הרבה זמן כי כבר לא נשאר להם אוויר בריאות.
הם נפרדו אחד מהשפתים של השני, היידים שלו עדיין היו על הלחי והמותן שלה, והידיים שלה עדיין היו על החזה שלו והלחי שלו.
"אני אוהבת אותך אד" היא אמרה בין נשימה לנשימה.
"גם אני אוהב אותך נועה" הוא ענה לה גם מתנשף.
YOU ARE READING
הפסיכולוגית והזמר - וואן שוט.
Roman d'amourוואן שוט על זמר שקוראים לו אד שהחברה הכי טובה שלו היא פסיכולוגית וקוראים לה נועה. הם היו החברים הכי טובים עד שהוא התוודה על משהו שהרס להם את כל החברות...
