כשהשמש והירח נפגשו

פרק 2

וויל פקח את עיניו לקול השעון המעורר שלו כמו תמיד, והוא באמת התחרט על כל החלטה שהביאה אותו למצב הנוכחי. היום הראשון ללימודים. וויל קם מהמיטה לצחצח את השיניים שלו ולהיכנס להתקלח, הוא עמד לסיים את המקלחת שלו כאשר שמע בלגן במסדרון - האחים שלו ערים. הוא סיים להתקלח במהירות ויצא מהר לפני שיסיימו לו את כל הקפה. הוא לבש חולצה לבנה פשוטה את הג'ינס הכחול הבהיר שלו וירד במהירות במדרגות למטה. למרבה המזל הוא הצליח לרדת לפני אוסטין, האח הקטן שלו המכור לקפאין, בייחוד מאז שגילה את היכולת לתפקד על מספר כל כך קטן של שעות שינה עם הקפה המאוד חזק שהוא שותה. הוא מזג לעצמו כוס קפה בכוס האהובה עליו שהיתה עליה ציור מאוד משעשע של שמש עייפה (וויל ממש התחבר לכוס כשקנה אותה, זאת הייתה אמורה להגיע בסט עם כוס של ירח עייף אבל הוא פשוט שמר אותה איפשהו- הוא לא ממש ידע איפה היא). פעם הוא הראה את הכוס לחברה שלו אחרי שהיא נשארה לישון אצלו, אמה לא ממש הבינה את זה. היא אמרה לו במדיוק: "אתה לא קצת מבוגר מדי לשתות מכוס עם דמויות עליהן?" מיותר לציין שוויל לא היה ממש שמח על ההערה הזאת, הוא אפילו היה קצת עצבני עליה במשך אותו היום, אבל לא מספיק כדי שהיא תשים לב.

קיילה אחותו התאומה של אוסטין וכמובן גם אחותו הקטנה של וויל נכנסה למטבח. היא אפילו לא אמרה בוקר טוב אלה ישר רצה אל מכונת הקפה ומזגה לעצה כוס קפה מהירה, שופכת קצת מחוץ לכוס. ואז הסתובבה בנוחות רגועה אל אחיה הגדול ואמרה "היי וויל, בוקר." אמרה בחיוך ולקחה שלוק מהקפה שלה, וויל ענה לה בחיוך משועשע "היי קיילה, איך ישנת?" הוא שאל, הוא היה כל כך רגיל למרוץ של קיילה ואוסטין בבקרים, זה היה ככה מאז שהם היו קטנים, אבל זה תמיד תפס לו פינה חמה בלב. "נהדר." היא אמרה כאשר אוסטין התפרץ המטבח כאשר הוא מסדר את הג'ינס שלו למקום. אוסטין וקיילה היו קטנים מוויל בארבע שנים בערך, ולפעמים בראשו וויל היה קורא להם התאומים הכאוטים - הוא לעולם לא היה יודע מה הוא היה עושה בלעדיהם לפעמים.

אוסטין רץ אל הקפה הנשאר כאילו זה היה חבל ההצלה שלו, "היי אוסטין" אמר וויל בחיוך, "שששש, לא לפני הקפה" אמר אוסטין וחיבק את כוס הקפה שלו כאילו זה מה ששומר אותו ממות מיידי, שתי ידיו מסביב לכוס לפני שהוא לוקח שלוק ארוך ודרמטי. קיילה מחייכת אל וויל ומגלגלת עיניים עוד וויל מצחקק בשקט. "בוקר ילדים!" אמר קול עליז באופן מאוד לא חוקי לכל כך מוקדם בבוקר, זה חייב להיות אבא חשב וויל. אבא של וויל נכנס למטבח עם חיוך גדול, עדין בפיג'מה, אביו של וויל היה זמר מאוד מצליח כבר יותר משני עשורים ולמרות העבודות המאוד מאוחרות, סיבובי ההופעות מסביב לעולם, והעומס וויל מעולם לא זכר את אביו - אפולו - ישן מעבר לזריחה. לא משנה מתי. לפעמים זאת הייתה תכונה טובה אבל אחרי לילות קשים זה גרם לך לרצות לחנוק את האיש. "היי אבא" אמרה קיילה ולקחה עוד שלוק מהקפה, וויל הניד בראשו לכיוון אביו. "וויל? איפה הג'קט ספורט שלך? המאמן לא אמר לך שאתה חייב להביא אותו לבית הספר?" אמר אביו בעודו מוציא מיץ תפוזים מהמקרר. וויל נתן לעצמו סטירה מנטלית. נכון, הג'קט. הוא רץ לכניסה לבית מביא את הג'קט שתפס אבק במהלך הקיץ וחזר חזרה למטבח תוך כדי לבישה של הג'קט. עיניו של וויל נודדות לשעון הקרוב כאשר דמו קופא, מתי נהיה כל כך מאוחר? הוא שתה את הקפה שלו במהירות שם את הכוס בכיור, כותב לעצמו הערה נפשית לשטוף אותה אחר כך, תופס את התיק שלו והמפתחות של הסקודה אוקטביה 2018 שאמא שלו קנתה לו כשהוא קיבל את הרישיון שלו.