נקודת מבט כללית:
הארי קם בבוקר עם האנגאובר מטורף, ראשו קדח מכאבים וסחרחורות תקפו את ראשו. הוא גנח בכאב וסגר בחזרה את עיניו.
לפתע, פלאשבקים מאתמול בלילה הדהדו בראשו ועיניו נפערו, לעזאזל! הוא הפחיד את לואי, את הבייבי שלו, הוא פגע בו.
הארי מיד חיפש את לואי במבטו, גופו נתקף חרדה כשראה שלואי לא לידו. הוא קם מהמיטה בצעדים לא אחידים, רגליו רעדו ואם לא היה תופס בשידה הצמודה כנראה שהיה נופל.
הוא נכנס לחדר השירותים ושטף את פניו, מנסה כמה שיותר להתפקס בשביל שיוכל להסביר ללואי הכל ולהתנצל.
לואי סבל מספיק והארי ממש לא רוצה להיות האחד שיגרום לו להמשיך לסבול.
הוא ניגב את פניו במגבת ויצא במהירות מחדר השירותים, מתחיל לחפש את לואי בכל הבית, לאחר שחיפש בשירותים, בסלון, במטבח, במרפסת ואפילו בגינה ולא מצא דבר, התחיל להתייאש.
הוא התיישב על הספה באנחה, קובר את ראשו בין שתי ידיו כשדמעות עולות בעיניו.
"חדר האורחים" נזכר הארי בדיוק לאחר כמה דקות בהם הכניס את ראשו לסרטים.
הוא רץ חזרה לקומה העליונה, לא מבין איך היה אידיוט כל כך בשביל לשכוח את חדר האורחים ורצה לסטור לעצמו מנטלית על כך.
הוא הגיע לחדר האורחים וניסה לפתוח את הדלת שכמובן הייתה נעולה, אבן ירדה מליבו של הארי כשהבין שלואי עדיין כאן, הוא לא עזב, הוא לא השאיר אותו לבד. הוא עדיין פה.
"לואי!" הארי דפק על הדלת וכשלא נשמע תגובה מחנק עלה בגרונו, לעזאזל הוא בסך הכל צריך לראות שלואי בסדר.
"בבקשה לואי, אני מצטער כל כך!" קרא, דופק על הדלת שוב ושוב, נואש לקבל תגובה כלשהית מצידו של כחול העיניים, הוא אוהב אותו יותר מידי מכדי לאבד אותו.
"בבקשה תפתח ונדבר על הכל בייבי שלי" הארי ניסה לפתוח לשווא את דלת החדר הנעולה, דופק בחוזקה על הדלת.
"אני יודע שאתה כועס אבל-
לפתע דלת החדר נפתחה, חושפת את דמותו של לואי, העצב נשקף בעיניו הכחולות. אפו היה אדום ושקיות הופיעו מתחת לעיניו, דמעות יבשות היו על לחיו ושיערו היה מבולגן לגמרי, נראה שמשך בו כל הלילה. כפי שתמיד היה עושה כשהוא לחוץ או מפחד, הארי כבר למד להבחין בכך.
הארי הסתכל לעיניו של לואי שנראו עצובות מתמיד, והפעם בגללו. הוא גרם לדמעות לרדת מעיניו הכחולות, הפעם הוא זה שפגע בו והוא לא יכל להרגיש אשם יותר על כך.
הארי התקרב ללואי בהיסוס, מניח את ידו על לחיו של לואי שגמע את רוקו, הוא כל כך מפחד...
הוא מפחד מכל כך הרבה דברים מאז שברנדון נכנס לחייו ואפילו אם יצא כבר (בערך) מאז ברנדון הופיעו לו פחדים שמעולם לא חשב שיהיו לו ואת אותם הפחדים הוא חשף אך ורק לעיניו של הארי.
הוא ליטף ללחיו של לואי וקירב את פניהם, מראה לו שהוא עדיין פה. אותו ההארי שהוא אוהב, הוא לא השתנה, הוא אותו האחד שתמיד היה.
בדיוק שנייה לפני שהארי התקרב להצמיד את שפתיהם לואי פלט נשיפה מבוהלת, הניח את ידו על של הארי ומתרחק.
הארי פלט יבבה "בבקשה-
לואי הניד בראשו, פניו ללא הבעה אך ברור לגמרי לפי הדמעות היבשות והשקיות מתחת לעיניים הוא כועס, או יותר נכון... מאוכזב.
לואי נאנח ונכנס לחדר השינה של הארי שהיה בדיוק ממול חדר האורחים "לואי אפשר שנדבר-
"יש לך שקית ריקה?" קטע אותו לואי, אדיש לגמרי למראהו של הארי השבור.
הארי הנהן בתבוסה, נאנח ויורד לקומה התחתונה להביא שקית ללואי.
רק ברגע שהארי הלך לואי נתן ליבבה להפלט מבין שפתיו, דמעה ברחה מעיניו אך הוא מיהר למחות אותה ולהתאפס על עצמו לפני שהארי מגיע.
לאחר כמה שניות הארי הגיע חזרה, בדיוק בזמן שלואי התחיל להוציא את בגדיו מהארון של הארי, הארי גמע את רוקו, דמעה נופלת מעיניו הירוקות, הוא לא רוצה לאבד את לואי, הוא לא יכול.
"לואי רק נדבר בבקשה" התחנן הארי אך לואי התעלם, יותר נכון, הדחיק. הוא לא רצה להאמין שהוא פוגע בהארי כך למרות שידע זאת. אבל הוא חייב, הוא חייב לעזוב לפני שזה יהיה מאוחר מידי.
"לא לואי בבקשה לא" התייפח הארי, תופס בידו של לואי ומסתכל לעיניו מספר שניות, ליבו של לואי התכווץ כשראה את הארי בוכה, הוא מעולם לא ראה את הארי בוכה.
לואי נאנח, הוא ניער מעט את ראשו והחזיר את ידו לחיקו "הארי תעזוב" ביקש לואי בקול חנוק, עוצם את עיניו לרגע ופוקח אותן שנייה אחרי, הוא לקח את השקית מידו של הארי והכניס את הבגדים לתוכה.
הארי הניד בראשו מביט בלואי בעיניים גדולות ועצובות.
"אני מצטער עוד הזדמנות בבקשה, אל תעזוב אותי בבקשה" התרסק על הרצפה, הדמעות כבר מזמן זוגלות על לחיו. ידיו התחילו לרעוד ולואי נשך את שפתו התחתונה, כואב לו לראות את הארי כך אבל הוא חייב.
לואי מהסס, הוא ירד על ברכיו מול הארי, מושיט את ידו אל לחיו ומוחה את הדמעות. לואי קירב את שפתיהם משפשף אותן זו בזו והארי הרגיש שיכור למגעו הרך של לואי, יודע שזוהי הפרידה. אפילו שהוא עוד לא מוכן אליה.
הוא לא חושב שאי פעם יהיה מוכן אליה.
לואי נישק לשפתיו של הארי נשיקה קטנה לפני שלחש "אני לא יכול יותר, הארי" הוא ריסק את שפתיו בחזרה לשלו והארי מיהר להחזיר את השליטה לידיו, הוא חפן את לחיו של לואי, מחדיר את לשונו לפיו הקטן, טועם עוד ממנו, יודע שזה עוד מעט ייגמר.
הם התנתקו מחוסר אוויר, מתנשפים, נושמים את ריחם אחד של השני בפעם האחרונה לפני שלואי קם חזרה על רגליו, מוחה את הדמעות מעיניו, לוקח את השקית מהרצפה ויוצא, משאיר את הארי לבד, שבור על רצפת הקרמיקה.
באותו רגע הארי פרץ בבכי, לוקח את הטלפון שלו בידיים רועדות ומחייג את מספרו של חברו הטוב.
"נ-נייל?"
------
פרקק
אני בהלם שכתבתי אותו בפחות משעה אמאלה-
חיכיתי לכתוב את הפרק הזה מהיום שהתחלתי לחשוב בכלל על הפאנפיק הזהה כן אני רעה.
אל תשכחו להגיב ולהצביע💅
לאב יו אול💙💚
YOU ARE READING
Fall for him// L.S
Fanfictionמה קורה שהבן זוג המושלם של לואי משתנה ושהארי הבוס של לואי מחליט לקחת את המושכות לידיו? "הוא לא אותו הברנדון שהתאהבתי בו. הוא השתנה. ואין שוב דבר שאוכל לעשות בנוגע לזה." טריגרים: שפה בוטה קטעים מיניים אלכוהול אלימות בין בני זוג הטרדה מינית
