My trouble- הצרה שלי

My trouble - part 89

בפרק הקודם:
"הבנתי"-סיננן בכעס ומיהר לצאת מדירתי בטריקת דלת רועשת.

"אוהבת, אוהבת יותר מאת החיים שלי"-מלמלתי משחררת את דמעותיי ונותנת להן לעשות את דרכך למטה לאורך כל פני.

"אבל זה כבר לא אפשרי, אני הרסתי את הכל"
___________________________

המשך נקודת מבט של אנסטסיה
‏העברתי את ידי בשערי בהנחה גדולה. תחושת הריקנות הזאת, כבר מלווה אותי מעל שנה.
‏מחיתי את דמעותי והתקדמתי לדלת סוגרת אותה עם המפתח ‏ומוודה שהיא נעולה.

התקדמתי לחדר נשכבת על המיטה באפיסת כוחות כשמחשבותיי מתעסקות רק בסקוט.

‏הוא השתנה זיפיו גדלו והוא כל כך יפה, אני לא יכולה לשכוח את עיניו הכחולות שביטו בי בריקנות.
‏ברגע שאגיד לו שאני אוהבת אותו, אני אפתח ציפיות, אפתח תקווות, שאני לא אוכל לעמוד בהם.

אני אוהבת אותו יותר מדי כדי להרוס אותו שוב.

***

‏היום למחרת הגיע, השעון מעורר צלצל ופתחתי את העיניי, פוגשת בקרני השמש שהאירו את פני דרך החלון. קמתי באפיסת כוחות, יודעת שאני צריכה להתארגן ולצאת למשרד.

בכל מקרה הגעתי לפה כדי לעבוד.

לאחר ששטפתי פנים ופתאום תקתוק בדלת הכניסה נשמע.
עיניי נפערו וצמרמורת עברה בגופי.
התקדמתי לדלת בחשד, פותחת אותה ומול עיניי נגלה גבר חסון בחליפת שחורה.

״גברת סלבטור?״ שאל והינהנתי.
״אדון מקבראון העביר לך״- המשיך לומר מושיט לעברי מפתחות.
״תודה״- מלמלתי לוקחת אותם מידו והוא מיהר להיעלם מעיני.

סגרתי את הדלת מתקדמת לחדרי.
קווין לא נורמלי, בשביל מה הביא לי רכב.

נכנסתי לחדר מניחה את המפתחות על השידה שהיתה מוקדמת קרוב למיטתי והתקדמתי לחדר ארונות.

הוצאתי חולצה שחורה ומכנס בצבע בז׳, מתלבשת במהירות וחופטת בלייזר שחור ביחד איתי.

נעלתי את הנעלי עקב השחורות שלי, ולקחתי את הנייד שלי כדי לבדוק מה השעה.

קלטתי שאני מאחרת ולקחתי במהירות  את תיקי עם המפתחות לרכב ויצאתי מהדירה.

***

הגעתי לביניין בו המשרד נמצא, חניתי בחניית פרסונל ועשיתי את דרכי לתוכו.

״גברת סלבטור, אדון מקבראון ממתין לך בקומה 7 במשרדך החדש״ לפתע התקדמה אלי נערה בשנות ה20 לחייה בלבוש אלגנטי, מחזיקה בידה מסמכים.

״את?״ עצרתי מביטה בה בשאלה.

״מצטערת גברתי, אני לאורה. יד ימינך״ אמרה והרמתי גבה. יד ימיני? ומי החליט?.
״כמובן אם תאפשרי לי לעבוד לצידך״ הוסיפה במהירות וגיכחתי.

״נו בואי נראה לאורה, למה את מסוגלת״ אמרתי בחיוך קטן והתקדמתי לעבר המעלית כשהיא אחרי.
״את לא צעירה מדי?״ פניתי אליה, מביטה בשעה שהתנוססה על מסך הנייד שלי.

״כנראה, תאמת שכן אבל אני רוצה להתקדם בחיי, אני תופסת ממך גברת סלבטור״ אמרה מעבירה את ידיה בשיערה במבוכה ונכנסנו למעלית.
״בת כמה את?״ שאלתי.

״19, עוד שבוע אחגוג 20״ אמרה והינהנתי.

״בגילך הצעיר גברתי, השגת הרבה״ אמרה כשדלת המעלית נפתחה ועשינו את דרכנו לכיוון המשרד.
״אני רוצה להיות כמוך״ הוסיפה.
אני מקווה שהיא לא תהיה כמוני. לפגוע באהבה שלך זה ממש לא השיג.

התקרבתי לדלת המשרד כשכל העובדים הביטו בי ולא הזיזו את עיניהם.
פתחתי אותה, נכנסת פנימה ופוגשת בקווין.
״ציק׳ה״ אמר מתקדם אלי בחיוך חושף שיניים.

״מה אתה זומם קווין? רכב, עוזרת צמודה, מה בדיוק?״אמרתי תוספת בידיו שהתכוונו לחבר את גופי.

״מגיע לך את כל זה, בכל מקרה את הולכת לנהל את רשת הברים שלי״ אמר מוריד את ידיו.
אני שמעתי נכון?
״קווין היה דיבור על בר״ אמרתי בבוז הוא יודע כמה היה לי קשה לעשות את הצעד הזה. להגיע לפה ולהיות כל כך קרובה אליו, אל סקוט.

״בר אחד, ביחיד אתה מבין!?״ אמרתי מניחה את תיקי על השולחן הגדול שעמד באמצע המשרד.
״שיניתי את דעתי״ אמר בשעשוע נושק קלות לראשי ועושה את דרכו לכיוון הדלת.

״קווין״ רטנתי בכעס מביטה בו הולך עם גבו לכיווני.
״בוטח בך צ׳יקה, תטרפי את כל הקלפים״ נופף עם ידו, אפילו לא מסתכל עלי.

הוא יצא מהמשרד ועיניי נשארו פעורות, מה לכל הרוחות הולך פה.
״אממ״
הבטתי הצידה רואה את לאורה עדיין עומדת עם המסמכים בידה.
״תני לי״ אמרתי באנחת ייאוש, לוקחת מידיה את המסמכים ומתיישבת בכיסא.
_______________________________
איך?