9

289 22 7
                                    

את החדר טייאנה זיהתה מיד. זה היה אולם הריקודים, ומתוך כך המסקננות המתבקשות; היא עומדת להיבחן להתמחות הלחימה. אותה ההתמחות אליה משתייך אדווין, עליה אחראי סר לויד. מה שאומר שהיא תצטרך להיפרד מאלברט, היא תהתה אם תצטער על כך ולא ממש ידעה מה לענות לעצמה.

בין כל המחשבות האלו היא נזכרה לפתע במבט שעלה על פניה של נורה כשאלברט קרה לה. היא ידעה מה זה התמחות, מה שאומר שגם נורה מתמחה. נורה גם חצי אלפית, סביר להניח - לפי דבריו של אדווין - שהיא מתמחה בקסם, או בלחימה, אבל סביר להניח שזה באמת בקסם.

טייאנה ניערה את ראשה וניסתה לסלק את המחשבות מראשה. אבל הן המשיכו לדהור, מהמסקנות הן עברו להיות תהיות. למה בחרו דווקא בלחימה, ומה היו האתגרים הקודמים. ומה יהיה האתגר עכשיו? המחשבות המשיכות לדהור בקצב מסחרר. טייאנה ידעה שהיא חייבת להפסיק אותן לפני האתגר אחרת לא תוכל להתרכז - לא משנה מה יהיה האתגר.

היא נעצרה באמצע האולם והביטה סביבה. האולם היה ריק לחלוטין, הוילונות שסגרו על החלונות הענקיים היו פתוחים ואור רך נכנס מבעדם. משהו באור הפריע לטייאנה. הוא לא סינוור, לא העיק. אבל היה בו משהו לא בסדר. רק שהיא לא הצליחה להיזכר מה, ולמה. היא עמדה באמצע האולם ולפתע שכחה.

הכל.

מולה הופיעה בימה מוגבהת ועליה ישבו ארבעה אנשים, היא לא זיהתה איש מהם, למרות שמשהו צלצל מוכר בראשה. הם ישבו על שולחן מוגבה וצפו בה מלמעלה. היא לא אהבה את זה במיוחד, אבל ידעה שאין לה מה לעשות עם זה. היא התקדמה לכיוונם לאט אבל ללא היסוס ברגליה.

משהו אמר לה לעצור.

ארבעה חפצים הופיעו מולה. פנקס, מטה, סכין ושרביט. מוחה אמר לה באופן אוטומטי לבחור בסכין כמובן. היא הורגלה להשתמש בחפץ ואיתו תוכל להתגנן אם משהו יקרה בהמשך. אך היא השתהתה. היא הבינה מה קורה.

מחשבה קטנה צצה לפתע בראשה. אחת בודדת בתוך מוחה הריק.

ואחריה הגיעו גם הבאות.

היא המשיכה להביט בחפצים כאילו רק הם מעניינים אותה, הרי לזה מצפים ארבעת האנשים - שהיא זיהתה כמורים בבית הספר, שתי מורות ושני מורים, היא עדיין הייתה רחוקה ולא זיהתה מי הם בדיוק - אך תוך כדי היא סרקה את השטח מסביבה. החולונות היו מוארים באור רך וחזק, אבל הוא לא סינוור למרות העוצמה. ומעבר לזה, עד כמה שזכור לה אמור להיות עכשיו לילה בחוץ. כנראה שזה מה שהפריע לה בהתחלה.

היא הבחינה בזווית העין באחת המורות זעה באי נוחות. היא צריכה להתקדם. היא חייכה לעצמה חצי חיוך ולקחה את הסכין. שלושת החפצים האחרים נעלמו כלא היו.

היא המשיכה לצעוד לכיוון המורים ונעצרה שוב לאחר מספר צעדים. עוד חפצים הופיעו מולה: חרב, כדור בדולח, תרמיל מסעות ומברשת אבק. היא הביטה בחפצים בעיניין. ברור שכל חפץ מיועד להתמחות, וברור שהם בודקים את החפצים שהיא אוספת.

קומותWhere stories live. Discover now