היא יצאה מבין עצי היער לאט, צועדת בזהירות ובודקת כל רחש, צל, עץ ושיח. הלילות ביער היו מפחידים, בהחלט. היא כעסה על עצמה; היא מספיק אמיצה בשביל לברוח מהבית, מכל מה שמוכר. מאביה הנורא. אבל ביער? היא הרגישה כמו ילדה קטנה שמפחדת מהמפלצת שמתחת למיטה.
נראה שאין איש בסביבה. היא פנתה במהירות אל דלת הפונדק, שקטה כמו רוח וניסתה לפתוח אותו. נעול. נפלא, עוד לילה בחוץ - לא שהיה לה כסף מיותר לבזבז, אבל היא החליטה להרשות לעצמה לילה אחד. היא פנתה אל מאחורי הפונדק, אולי תוכל למצוא מקום אחר לישון בו. בדיוק מה שחיפשה - אסם מלא בקש. היא הורידה את התיק מכתפיה הכואבות. הוציאה ממנו את הסכין שלקחה מהמטבח בבית ואחזה בו בידה בחוזקה. היא לא תצליח להרדם אם הוא לא יהיה בידה.
השינה באה מהר - הרבה יותר מהר ממה שציפתה לו. אבל זה די מובן, היא הייתה עייפה ומותשת מהשבוע האחרון בו מה שעשתה היה בעיקר לברוח מהמרגלים ומהמשרתים של אביה ולשמור על עירנות בלילה מפני החיות ביער. השינה הייתה בהחלט מבורכת, רכה, ונתולת חלומות, כנראה מרוב עייפות.
***
מישהו צפה בה. היא הרגישה את זה. זה העיר אותה. היא פתחה את עיניה אל אפלולית האסם. מישהו ישב, נשען על הקיר שמולה והביט בה.
"בוקר טוב." הדמות חייכה. קולה היה צעיר, אך ברור שזה היה נער.
היא התיישבה במהירות, עדיין אוחזת בסכין שלה.
"וואו," הקול הגיב למראה הסכין "אני לא אפגע בך כל עוד לא תפגעי בי." הוא הבטיח "את יכולה להוריד את הסכין הזו."
"ולמה שאני אסמוך עליך?" היא שאלה. אם היה משהו שאביה לימד אותה בחיים - משהו טוב - הרי שזה היה לא לסמוך על אנשים, לא על מוכרים ולא על זרים. על אף אחד.
"כי הבאתי לך ארוחת בוקר." הוא הצביע על מגש שהיא טרם הבחינה בו. ומשהבחינה בו לא יכלה להתעלם עוד מהריח של הלחם הטרי והגבינה. הוא ראה את מבטה וצחק "בואי קחי." היא לא זזה "הנה, עכשיו יותר טוב?" הוא קם והתרחק מהמגש.
היא ניגשה אל המגש בזהירות ולקחה את הלחם והגבינה, אוכלת אותם במהירות המירבית לפני שיקרה משהו, או לפני שהנער יעשה לה משהו. לאחר שגמרה הכל הביטה בו בעניין. שיערו החום היה פרוע ונראה ששום מסרק לא יעזור לו, קרני השמש שבקעו דרך חריץ בקיר פגעו הישר בעיניו והיא יכלה להבחין בניצוץ ירוק. בשאר לא ממש יכלה להבחין בגלל האפלה.
"תודה..." היא מלמלה.
"את רוצה להיכנס פנימה?" הוא שאל אותה "או שאת יכולה להישאר פה. אבל רק בתנאי שתספרי לי מי את."
היא הנידה בראשה. הידע יסכן גם אותו וגם אותה.
"שם?"
"טיילור." היא ענתה במהירות.
YOU ARE READING
קומות
Fantasy'קומות' היה הכינוי המקובל, אך רק בין התלמידים, לבית הספר המפורסם והידוע שהוציא תחתיו אבירים, נסיכות, אצילים, וגבירות. אנשים רבים וידועים למדו שם. כולל המלך והמלכה.ידוע היה שזהו בית הספר היחיד אליו שולחים האלפים את ילדיהם המעטים ללמוד. ובית הספר היחי...
