6

340 27 9
                                    

טייאנה הייתה ערה עוד הרבה לפני שהיא הייתה מודעת לזה שהיא ערה. היא שכבה במיטה מכווצת מתחת לשמיכה. לא היה קר בטירה, או בחדר - הטמפרטורה כמובן הייתה מושלמת - אבל היה לה נעים מתחת לשמיכה והיא הרגישה בטוחה. היא בהתה מבלי באמת לראות בצבע האור מתחלף ומתבהר דרך החלון. היא ידעה שישנה, היא ישנה מספיק, אך היה לה ברור שהיא התעוררה מוקדם.

דפיקות קלות על הדלת גרמו לה לקום לאיטה מהמיטה ולגשת אליה לפתוח. היה לה ברור שמאחורי הדלת מחכה הילדה המוזרה מאתמול, זאת שטענה שהן היו החברות הכי טובות - ג'ורדן.

להפתעתה זו הייתה נורה. היא הביטה בה במבט חסר הבעה וללא כל גינוני טקס נכנסה אל החדר. טייאנה סגרה את הדלת בתמיהה אך לא אמרה דבר.

"אלברט ביקש ממני להעיר אותך, עוד מעט נגמרת ארוחת הבוקר."

"ואת תעשי הכל בשביל אלברט." היא ענתה ,תוהה בינה לבין עצמה האם הזמן עבר מהר כל-כך או שמא ארוחת הבוקר פה היא בשעה מוקדמת עד כדי גיחוך. ואולי היא התבלבלה בשעה? אבל היא לא טרחה לומר את זה בקול.

נורה רק הביטה בה "מה הבעיה שלך?" כל הנימוסים שהיו אתמול נעלמו.

"חוץ מזה שאני תקועה בטירה הזאת בניגוד לרצוני?" טייאנה החלה לאבד סבלנות והיום עדיין לא התחיל.

"תראי, את לא היחידה פה. ואת הגעת רק עכשיו, אני תקועה פה כבר חצי שנה כמעט. כן, זה מבאס, ומעצבן, ואת תלמדי שזה אפילו יותר מזה... אבל צריך לעבור את זה ולהתמודד. ואם כל-כך רע לך, תנשרי בכוונה - יש ילדים שעושים את זה. אם זה בגלל שהם ממש לא יכולים להסתדר עם מסגרת נוקשה כזאת ואם זה בגלל שהם פשוט לא מצליחים לעמוד בלחץ המטורף שיש פה." נורה עצרה לרגע "זה הפתרון הכי טוב."

טייאנה הרכינה את ראשה, היא לא רצתה לחשוף את חולשתה הגדולה ביותר - האחריות שיש לה כלפי תום ודייויד. אבל היא גם לא מוכנה שנורה תזלזל בה.

"אני לא יכולה."

"מה?"

"לנשור בכוונה." טייאנה חייכה ללא הומור "נראה לך שלא חשבתי על זה כבר קודם?"

"למה?"

טייאנה צחקה צחוק חד קר וקצר "את מגזימה. זה לא עניינך."

"סליחה." בקולה לא הייתה שום חרטה. "את צריכה להתלבש, ולהסתדר." נורה ציינה, אך נראה שלא הייתה לה שום כוונה לצאת מהחדר.

טייאנה התעלמה ממנה ופנתה אל הארון. זה לא שהיה לה מגוון לבחור ממנו. היא הוציאה שמלה - כחולה כמובן. ואת שאר פרטי הלבוש והלכה אל מאחורי המחיצה של האמבטיה, מתלבשת במהירות.

"את צריכה לסדר את השיער שלך." נורה ציינה כשטייאנה יצאה מעבר למחיצה.

"הוא יהיה בסדר."

קומותWhere stories live. Discover now