פרק 2

671 45 93
                                    

נ.מ. הארי

היום בבוקר גברת וויזלי קראה לי, לרון ולהרמיוני למטה לישיבה של המסדר.

"אני חושבת שזה או בגלל שהם רוצים שנפסיק להציק להם על זה, או שזה באמת משהו חשוב" הרמיוני העלתה השערה.

"אני בוחר באפשרות הראשונה, אין מצב שזה משהו חשוב." עניתי לה. לא היה לנו מושג כמה טעינו.

דמבלדור היה בחדר ישיבות, מה שאומר שזה היה חייב להיות חשוב.

"שלום לכולם, לא ארצה להכביד במילים אז אגש ישר לעניין, לוולדמורט יש ילדה סקיבית ונכד רב עוצמה. לפני כמה ימים, ראיתי אותו מושה אנשים מן הים ללא מאמץ." דמבלדור אמר וכולנו היינו בהלם.

"רמוס, סיריוס ואני נצא אליו מיד." הוא הוסיף ויצא מהחדר לופין וסיריוס אחריו.

נ.מ. סיריוס

ברגע שהגענו לביתו של הנער, התעורר חשדי.

בחניה הייתה מכונית פריוס כחולה עם טביעות של פרסות עליה. איך המכונית הגיע למצב הזה?

עמדנו באמצע מנהטן מול בניין קומות לבן.

עלינו במדרגות עד לקומה רביעית וכולנו התנשמנו אבל דמבלדור נראה כאילו הוא עושה את זה על בסיס יום-יומי.

ניגשנו לדלת כחולה עם שלט: פה גרה משפחת בלופיס-ג'קסון.

דמבלדור דפק בדלת ונערה בלונדינית עם עיניים אפורות כמו סערה שנראתה כאילו היא חושבת על מאה דרכים שונות איך להרוג אותנו.

"מה פרסי עשה הפעם?" היא נאנחה ושאלה אותנו.

"איך ידעת שזה קשור לפרסאוס?" שאלתי.

"אנשים מוזרים שדופקים על הדלת של הבית של הארוס שלך וכנראה עם חדשות רעות ו/או מוזרות, המ... בואו נחשוב, זה חייב להיות קשור לפרסי"

"אנבת', עם מי את מדברת? פרסי וחברים שלכם כבר הגיעו?" שמענו קול מתוך הבית ואישה עם שיער חום כהה שגלש לה על הכתפיים וקמטי צחוק הופיעה בדלת, היא הייתה בהריון מתקדם ונראתה כאילו עוד חודשיים היא יולדת.

"לא סאלי, יש אנשים מוזרים כאן, להכניס אותם?"

"כן אנבת' מתוקה, אני אביא את העוגיות"

"את בטוחה שזה בטוח? כאילו, פרסי ישתגע כשהוא יראה שאנשים אחרים אכלו לו את העוגיות." 

"כן אנבת', אני בטוחה. דרך אגב, מה שלום אבא שלך?"

"אבא שלי בסדר, מה שלום פול?"

"בעיקר מבולבל מזה שהוא הולך להיות אבא, ולא רק חורג."

"אני אלך להתקשר לפרסי" הנערה שהתבררה כאנבת' אמרה והלכה לכיוון המסדרון.

בינתיים האישה-שהתברר שקוראים לה סאלי-הזמינה אותנו לשבת בסלון הבית.

על הקירות היו תמונות של נער שרירי ושזוף עם שיער שחור ועיניים ירוקות כמו הים.

סאלי הלכה להביא עוגיות מהמטבח וחזרה כעבור דקה עם עוגיות כחולות במגש, רציתי להזהיר את דמבלדור שלא יקח עוגיה כי הן כנראה מורעלות אבל לא הספקתי, הוא כבר לקח עוגיה אבל נראה בסדר.

לקחתי עוגיה אחת וגם רמוס עשה כך.

העוגיה הייתה ללא ספק הדבר הכי טעים שאכלתי בכל חיי.

התכוונתי לשבח את סאלי על העוגיות אבל נשמעו קולות מעבר לדלת.

"ליאו! אם תעז אפילו להבעיר את הדלת אתה מת!"

"נכון, אני לא אעז, אני עז. מהההההההה."

"אתה עשית כרגע חיקוי לא מוצלח של סאטיר"

"חבר'ה, לא צריך לריב, זאת הדלת של הבית שלי שיש לי מפתח אליה איפושהו..."

סאלי נאנחה, ניגשה לדלת ופתחה אותה בדיוק כשהנער מהתמונות התכוון להכניס מפתח למנעול כדי לפתוח את הבית שכבר היה פתוח.

"אתה בטח פרסאוס ג'קסון" דמבלדור אמר.

"כן, מה אתם עושים בבית שלי ואוכלים את העוגיות שלי?" הוא שאל ומיהר לקחת עוגיה מהמגש.

"פרסי! הגעת!" אנבת' רצה אל פרסי והתנפלה עליו בחיבוק גדול.

"במקום ליפול, הוא צחק והרים אותה באוויר בלי שום מאמץ! מה הנער הזה מסתיר?

"מה שלום הארוסה המהממת שלי, אנבת' צ'ייס?" הוא שאל אותה.

"ארוסה?! מתי הספקתם?!" נערה שנראתה אינדיאנית שאלה.

"אמ... היום בבוקר ליד הים שאני חושדת שהיו ליד ינשופים כך ששנינו היינו נתונים לפיקוח?" אנבת' אמרה/שאלה.

"פרסי! לא זכור לי שאנבת' ביקשה רשות." סאלי אמרה בשעשוע.

"כי לא ביקשתי ממך, פרסי שרד את אמא שלי בכבודה ובעצמה." היא נישקה את פרסי על הלחי והוא נראה ממורמר.

"מה, למה רק על הלחי?"

"בפעם הבאה מוח אצה"

"אני עדיין לא מאמינה שאתם מאורסים." האינדיאנית אמרה שוב.

"אז אל תאמיני, גם..." נער שנראה טיפה כמו סנייפ רק בלי השיער השומני ועם עור יותר בהיר אמר.

"גם-מה? ניקו, גם-מה?" האינדיאנית דיברה.

הנער הסמיק ואמר: "לא חשוב, יש כאן אנשים מוזרים שאוכלים לפרסי מהעוגיות."

"נכון! אבל אנחנו עדיין רוצים לדעת למה הבאת את וויל לכאן." פרסי אמר והנער שנראה כמו סנייפ גלגל עיניים.

"אז מי אתם ומה אתם עושים כאן?" הם פתחו בחקירה.

"אתם רוצים לדעת את השמות המלאים?" רמוס שאל.

הם הנהנו.

"רמוס ג'ון לופין"

"אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור"

"סיריוס אוריון בלק (ה.כ. אין לא באמת שם אמצעי, זה השם של אבא שלו וחשבת שיהיה נחמד לשים אותו פה. אתם יודעים, אוריון הוא הענק נגד ארטמיס ואפולו)"

הנער שדומה לסנייפ ונערה עם צמה חומה ארוכה וגלימה סגולה נרתעו אחורה.

"א-אוריון?"

פרסי וסופי בהוגוורטסWhere stories live. Discover now