'מה אני אמור לעשות עם הבלאגן המדמם הזה עכשיו?' דניאל נאנח שנית לאותו יום, או לילה.
השעה הייתה כבר 22:08.
הבלונדיני השמיע נחירות רכות בריח אלכוהולי כשהשני, שעדיין כרע ברך לצידו, ניסה שוב את מזלו כשחייג לאחיו.
'אייש דווקא כאן ועכשיו אני לא יכול לתקשר עם אף אחד.. למי אני אמור בכלל להתקשר? משטרה? אמבולנס? לא רגע, אין הרבה דם..'
מחשבות אחר מחשבות סערו בראשו של הגדול.
הדם העסיק אותו הרבה וגרם לו לבחילה חלשה. הוא ואחיו עשו הרבה שטויות כשהיו קטנים,
מספיק שטויות שגרמו לו להבין שקצת דם זה לא משהו להילחץ ממנו, אבל זה גם לא צחוק, זה יכול להיות רציני אם מישהו מאבד הרבה דם.
במבט לאחור, בהחלט מביכה את דניאל המחשבה שבכלל נגע באדם זר ללא ידיעתו, אבל הוא תמיד היה כזה נחמד והרגיש חייב לעזור לו.
עם ידו השזופה, שבלטה בהבדל מעורו החיוור של השני, הוא הסיט את שערותיו הבלונדיניות-אדומות של האחר מפניו והביט בפציעה על מצחו.
'זה לא נראה שמישהו פצע אותו..
טוב, לפחות זה לא משהו גדול, רק מדמם הרבה כי בראש זורם הרבה דם.'
למזלו, היה איתו תיק ששם שם את הפלאפון שלו, ארנק, מסטיקים, בקבוק מים קטן וחבילת טישו.
הוא הוציא את הטישו, שלף כמה ניירות, הרטיב אותם וניקה את הפצע.
האחר נרתע לרגע כתגובה למגע, עיניו רפרפו בעייפות והביטו בדניאל לרגע, אך הבלונדיני השיכור נרדם חזרה במהרה.
'הוא יפה...'
דניאל לא נבהל ממחשבתו, רק המשיך לסקור את פני הבובה של האחר.
עד הרגע בו קלט מה הוא עושה..-
'דניאל! יא מטריד, אולי יש דבר כזה אהבה ממבט ראשון אבל למה לעזאזל אתה בוהה בו ככה כשהוא אפילו לא מודע אלייך?!'
____
דניאל לא יכל להשאיר את הבחור הזר לשבת על האדמה, אז הוא הרים אותו לספסל שבתחנה.
הוא הושיב אותו בקצה אחד והתיישב בעצמו בצד השני.
'איך הבחור הזה בכלל הגיע לכאן?'
רוח חזקה נשבה שוב, שיערו הגלי הבלונדיני של הזר, שהיה ארוך מהרגיל, התעופף והציק לו בפרצוף.
כתגובה נורמלית הוא התעורר והסיט את השיער מפניו. רק אז היה מודע לקור וחיבק את עצמו ברעד.
דניאל צפה בו מתעורר.
בכל האמת, לא היה לו שמץ של מושג מה הוא אמור לומר.
נו, הבחור שיכור. מה באמת הוא יכול לומר לו שתחזור אליו תשובה הגיונית?
אז הוא פשוט הביט בו.
מבטם הנסתנכרן לכ-5 שניות עד שהבלונדיני פצה את פיו, "וואו, יש לך עיניים כחולות..!" הוא דיבר בהתרגשות של ילד קטן והסתכל על דניאל בהערצה.
"אממ.. כן." הגדול לא ידע איך להגיב,
"ויש לך שיער שחור... הלוואי שהייתי כזה יפה, אני כל הזמן צובע את השיער שלי שוב ושוב.. צ-צבעתי לאדום אבל הנה זה כבר יורד..."
דניאל הנהן.
"א-אתה נראה כמו מלאך.. כ-כזה יפה.."
הזר דיבר במעט גימגום הודות לקור, ולבגדים הלא מתאימים לעונה.
שחור השיער הרגיש את פניו מתחממות ממבוכה, הבלונדיני כנראה לא יזכור אבל בכל זאת הוא מרגיש צורך לומר את אותה ה"תודה" המהוססת שאמר.
____
"ק-קר.." הבחור הצעיר פלט באף אדום מבעד לידיו, שכביכול ימנעו מהרוח להגיע אל פניו.
'חמוד.'
"אתה רוצה את הסוודר שלי?" זה אולי לא ממש נעים להודות, אבל דניאל באמת ריחם על הצעיר הרועד לרגע.
לא נעים להודות כי הבלונדיני לא נראה אחד מסכן או משהו כזה, בגדיו היו של מותגים יקרים ומוכרים, היו לו תכשיטים שככל הנראה עשויים מכסף טהור.
הבחור הזה לא יכול להיות חסר בית.
"לא.." הבלונדיני מלמל בשקט,
"הא..?-" דניאל קפץ בהפתעה כשהצעיר זינק לעברו בשביל להצטנף יחד איתו מתחת לסוודר ששימש כשמיכה באותם רגעים.
"נעים.." הוא חייך אל דניאל כשנשען עליו בחיבוק.
פניו של שחור השיער האדימו.
"י-יופי.. א-אתה יכול להישאר ככה עד שאראה מה לעשות.." חוסר ביטחון תקף אותו כשהצעיר נגע בו או דיבר אליו בחמידות כזו.
"תודה שאתה כזה נחמד... אממ.."
הבעת פניו של הבלונדיני השתנתה והוא הביט באחר בעיניים גדולות ושואלות, "הא? מה לא בסדר?" הוא שאל כתגובה.
"א-אממ.. אני לא מכיר אותך.." הוא הצביע עליו ונגע באפו, דניאל היה ממש בטוח שהוא נראה כמו עגבניה.
"נכון.. אז בוא נציג את עצמנו! אני דניאל ווטסון. איך קוראים לך?"
"א-אני תום יאנג." הצעיר רעד פחות, הרוח נחלשה.
'אז קוראים לו תום..' הוא חייך לעצמו.
"למה אתה מחייך?" אותו 'תום' שאל בבוטות, עם מבט נעלב, "סתם, כי אתה חמוד."
לפתע פניו של הצעיר החווירו יותר מאיך שהיו, "היי, אתה בסדר?" דניאל נבהל וחזר להיות רציני.
תום לא השיב ורק זז במהירות מהגדול, כשידו צמודה אל פיו. 'הו, הוא הולך להקיא את כל האלכוהול.'
הבלונדיני אכן התכופף אל האדמה ורוקן את תכולת בטנו המעטה, הריח והמראה גרם לדניאל לרצות להקיא בעצמו, אך למרות הגועל הוא קם והניח יד מנחמת על גבו של תום.
אחרי שהוא התאושש, שחור השיער הושיט לו את בקבוק המים שלו. "ת-תודה.."
____
אע סליחהה זה פרק מביךך
אבל הייתי חייבת לעשות את תום מביך חח.. (אהמ דא דרלינג MoriBlackFan לא מביך כמו מה שחשבת🤦♀️😂)
YOU ARE READING
דניאל ותום (BoyxBoy)
Romanceלדניאל יש חיים רגילים ומשעממים. לקום כל בוקר, לאכול, לראות איזו סדרה.. הדברים הקלאסיים. עד כמה החיים של דניאל ישארו רגילים ומשעממים כשימצא את עצמו תקוע בתחנת אוטובוס נידחת באמצע שום מקום, יחד עם בחור בגילו, שיכור ומדמם?
