I only tried to protect you... l.s

part 1

הייי אז חזרתייי אחרי הרבה זמןןן
אני הכותבת של my sister's boyfriend
מקווה שתאהבו את הסיפור הזה גם.
יאללה פרק ראשון 

 נקודת מבט הארי:

אני מסתובב בין התאים של השבויים התאים לא רחבים מידי , בכל מקרה אנחנו לא צריכים לתת להם הרגשה של מלכים הם שבויים והם צריכים לדעת את מקומם. היום צריכים להגיע אלינו עוד שבויים מהמלחמה אני צריך לפקח עליהם ולראות שהכל בסדר וששום דבר שם לא חריג .

"המפקד אנחנו צריכים שתגיע דחוף המשלוח של השבויים היום הקדים "שמעתי במכשיר קשר שלי .
"אני מגיע אל תצאו בלעדיי " החזרתי את המכשיר קשר והתחלתי לרוץ לכיוון היציאה. זה לא קורה בדרך כלל שהם מגיעים מוקדם יותר ,
שהגעתי לשם ישר קפצתי על הרכב הצבאי הגדול  והם התחילו בנסיעה ,
הגענו אל המקום ואני רואה את כל השבויים חלק יושבים חלק עומדים חלק בכלל שוכבים נראים שלא מסוגלים לזוז , אך זה לא אכפת לי אני פה כדי לעשות את העבודה שלי.

  אני מתחיל לעבור בינהם מסתכל להם בפנים יש כאלה שמרכינים את ראשם , אני צריך לבעוט בחלקם כדי שיעמדו כמו שצריך .
חלקם זקנים, חלקם בסביבות גיל 30 ,לפתע אני פוגש במישהו שנראה ממש צעיר אך גם אליו אני מתייחס כמו לכל השאר אני מרים את ראשו הצנום והקטן בעזרת המקל השחור שלי וממשיך  ללכת מכה ומרביץ למי שצריך .
" אתם הגעתם למחנה השבויים שלנו אתם הולכים להיות פה שבויים עד שהמוות יקבע אחרת " אני צועק מרתיע חלק מהם .
" תתחילו להתקדם לכיוון המחנה "  אני מוסיף .
ממשיך להתקדם בינהם נגעל מאיך שהם נראים , " מה לא ברור ללכת יותר מהר" אני צועק על אחד מהם הוא נבהל ומתקדם מהר יותר אני מחייך חיוך מסופק .

אני ממשיך להתקדם ברגע שאני מגיע ליד הנער הצעיר ביותר מבינהם הוא מסתכל עליי עם העיניים הגדולות שלו ." יאללה ילד יאללה יותר מהר" אני אומר ומכה אותו ברגלו .
הוא הולך קצת יותר מהר ואז הוא מעז לפתוח את פיו ולשאול אותי שאלה " אנחנו עומדים לצאת מכאן ?" הוא אמר במבט תמים אני מצחקק ואומר לו " ילדון תסתכל סביבך זה נראה לך כמו מקום שמישהו יוצא ממנו מתו כאן אלפים ואפילו מיליו.." ושתקתי לפי הבעת פניו של הילד "יאללה תמשיך ללכת" הוספתי והתקדמתי לעוד שבויים .

הגענו אל המחנה בערך חצי שעה אחר כך. אחרי שהכניסו את השבויים אל התאים שלהם הייתי צריך ללכת לבדוק שהם באמת שם התקדמתי אל התאים שלהם והכל הלך כמתוכנן חוץ מכמה זקנים שהיו בין חיים ומוות עברתי ליד התא של הנער ההוא וראיתי שיש איתו בתא הקטן עוד זקן אחד שהוא מדבר איתו ואותו נער נראה שמח והוא ציחקק 

'אסור להם להיות שמחים' רץ לי בראש משפט שהאחראי עלינו אמר  והדגיש לנו בתחילת המלחמה.

"היי אתם תתרחקו אחד מהשני " צעקתי עליהם הם ישר התרחקו אחד מהשני.
המשכתי לבדוק את השאר התאים הכל היה כרגיל ואז הלכתי אל החדר שלי להפסקה של שעה עד שאצטרך לבדוק שוב מה קורה עם החלאות האלו .

נכנסתי לחדר שלי , זה חדר סביר לא גדול ולא קטן הקירות  צבועים באפור והמיטה היא מיטה ממוצעת עם כרית ושמיכה ,נפלתי על המיטה ושמתי לידי את הרובה חשבתי על כל מה שקרה היום באיזשהו שלב פשוט נרדמתי .

אחרי שעה קמתי והלכתי אל התאים לעשות סיור שוב שנכנסתי אל המתחם שמעתי צחקוק , התקדמתי לשם במהירות כדי לבדוק מי זה , זה שוב אותו נער והזקן  ההם זהו נמאס לי מזה, הוצאתי את המפתח של התא שלהם פתחתי אותו ישר הזקן והנער התרחקו תפסתי את הזקן הזה הוא גם ככה לא יחיה עוד הרבה זמן  ולא יביא לנו תועלת ישר אותו נער התחיל לצעוק 'לא אל תיקח אותו בבקשה ' ועוד דברים בסגנון.
בעטתי בזקן בדרכו החוצה ויריתי לו בראש שהגענו לחדר העינויים .
אחרי שסיימתי עם הזקן הזה המשכתי את הסיור , שעברתי ליד אותו תא הנער הזה ישב בפינה של החדר ובכה היה לי חיוך מסופק הרי אמרתי להם להתרחק אחד מהשני  והזהרתי אותם זה בעיה שלהם שהם לא הקשיבו בפעם הראשונה .
המשכתי אל היציאה מהמתחם היה לנו ישיבה. בכל סוף יום יש ישיבה כדי לסקור את שקרה באותו יום ולהתכונן ליום הבא  האחראי נכנס והתחיל לדבר על מה שצריך לעשות מחר ובמשך השבוע לבסוף הוא גם שיבח אותי על עבודתי היום .
ביציאה מהישיבה אנשי הצוות קמו ללחוץ לי יד והחברותיים מבינהם הביאו חיבוק עם הערכה, כמובן שהחזרתי לכולם והודתי להם .
התקדמתי אל החדר שלי וישר נרדמתי על המיטה לפני זה החלפתי בגדים כי זה ממש לא נוח לישון עם המדים האלה , שמתי את הנשק מתחת למזרן של המיטה שלי וקשרתי אותו שלא יגנבו אותו וישר עליתי לישון.

-------------------------------------------
הייייי אני לא מאמינה כמה התגעגתי אליכם ולכתוב ,
איך החופש ??
מקווה שטוב לכם אני אוהבת אתכם אשמח אם תפרסמו את הספר החדש תצביעו ותגיבו
LOVE H.S ❤