פרק 37: גב אל גב

329 6 2
                                    

-----פורש-----

"פיט!"

קולו של קון בוכה עבור פיט הדהד בכל הבית כשהעשן נסחף מסביב.
אחר הצהריים, לאחר שסיימנו את כל המסמכים הדרושים, וניקינו, שרפנו את גופתו של פיט. טנאקון נפל על ברכיו, בוכה וקורא לשמו של פיט. ראיתי את מצבו וחשתי הזדהות עמוקה. אני מבין איך הוא הרגיש, כמי שעבד עם פיט הרבה זמן. הם כמעט ביחד כל יום, עשרים וארבע שעות ביממה. יהיה לו קשה מאוד לקבל שמישהו שהיה איתו לא יחזור יותר לעולם.
אתמול בלילה, שלחנו את סבתו וסבו של פיט בחזרה לצ'ומפון, המחוז שלהם. טנאקון הבטיח להביא את האפר של פיט לאי לאחר שטקס הפרידה יסתיים, והוא יבוא בקרוב.

"אתמול שכחתי לשרוף לו בית ומפתחות לרכב. אני רוצה לשלוח לו אותם."

מול הבית הוצבו דליי מתכת ובנוסף היו שתי חביות.
היום. זה היה עוד יום שבו טנאקון שרף גונג טק עבור פיט. הוא פחד שפיט יפספס משהו.

"זה אמור להיות בסדר עכשיו. אתה צריך לשרוף גונג טק כל יום? זה מספיק, על מה אתה מתאבל כל כך?"

אדון קורן צעק וקילל את בנו בעייפות.

"ואם אין לו מפתח? איך הוא יכנס לבית גן העדן?"

טנאקון פנה בחזרה לאביו שרק הניד בראשו בקוצר רוח. נכון לעכשיו, ארם ופול היו היחידים מול החביות. באשר לי ולאחרים, עמדנו ליד דלת הכניסה ורק הסתכלנו עליו ברחמים.

"כרגע, אני מורה לאנשים שלי לחקור מה קרה לפיט. אני לא מאמין שהוא באמת מת."

קין שם את ידיו סביב צווארי.

"מי עוד?"

למרות שהיה לי הרבה על מה לחשוב עכשיו, אני מתיימר להיות נורמלי כמה שאפשר.
היום אחר הצהריים, הלכתי לפגוש את את'י וכמובן, הרבה מאוד הפריע לי.

"נתתי לאח צ'אן למצוא אותו בשבילי. ביקשתי ממנו ללכת לאסוף את מצלמות המעקב כדי לשחזר את המידע סביב אזור הימצאותו של פיט."

קין טפח על ראשי בעדינות. כפי שהוא אמר, עדיין לא יכולתי להאמין שזה פיט. כל עוד תוצאות ה-DNA עדיין לא יצאו.

"אחי באמת היה שבור לב. לולא פיט, אני אפילו לא יכול לדמיין את החיים שהיו יכולים להיות לו."

הוסיף קין.
הסתכלתי על האח שעליו דיבר ששרף ניירות ללא הרף. הרגשות היום היו כבדים יותר מאתמול, עם יותר מחמישים שומרים על הבית שבאו לעמוד מול חבית הברזל להתאבל איתנו.

"הנה, משחת הקארי הדרומית. נתתי לדודה פריק להכין אותה בשבילך כי זה האהוב עליך. לך לאכול!"

לעזאזל!
האש עלתה בלהבות פעם נוספת. כולנו הרכינו את ראשנו כדי להימנע מהעשן כשריח השום צורב את אפנו עד שהדמעות זולגות על כל עינינו גם כן.
כולנו הרמנו את החולצות כדי לכסות את הפה ולסגור את האף מהריח הנורא. הו, בחור משוגע! מי שורף משחת קארי ושולח אותם למתים?

קיןפורש-הנובלה (ספר 4)Where stories live. Discover now