-----פיט-----
העימות בין המשפחה הראשית למשפחה השנייה הפעם היה מפחיד מתמיד. האימה בליבי התגברה מיד כשראיתי את וגאס עובר דרך שומרי הראש של המשפחה השנייה.
ניסיתי לשטות בעצמי כבר שבוע שבסופו של דבר אין סיכוי שאהיה יותר מבולבל בגלל מישהו כמוהו. עד כמה התפקיד חשוב לי? אני יודע את זה טוב מאוד. חזרתי לעצמי כל הזמן מי גרם לי כאב ומי הפגין חסד כלפיי. אם היה לי תת מודע, הייתי צריך להבין שאפילו עם המחשבה הקטנה ביותר, אני לא צריך להתערער עם המצב שלפניי. הנחישות והגבורה הם מה שנדרש כדי להיות שומר הראש הראשי של הבן הבכור של המשפחה הראשית. זו תמיד הייתה עבודה קשה. ניסיתי לשלוט ברגשות שלי ויכולתי רק להסיט את מבטי כאילו וגאס לא ממש מולי.
למרות שהרגשתי שכל הזמן אנחנו מתעמתים זה עם זה, זוג העיניים החדות האלו נעוצות בי... גם אם זה גרם לגוף שלי להתחיל להיות חסר מנוחה אבל ניסיתי לדחוף הכל למעמקי מוחי כמה שאפשר.
המצב נעשה מתוח יותר ויותר כאשר אדון קאן ואדון קורן דיברו בחירוף נפש. לא ממש הבנתי את הסיפור, אבל הרגשתי שזה לגבי פורש כל הזמן. פורש ניסה לבקש ממני לעזור לו למצוא איזו אמת לגבי זה. הוא נראה מאוד מדוכא ועשה בעיות עם אדון קין כמעט כל יום. אבל לא משנה כמה רציתי לעזור לו, עדיין לא יכולתי לשרוד.
בעיצומו של הגשם השוטף והשמיים האפלים, המצב בין המשפחה הראשית והמשפחה השנייה הלך והחמיר כשהכל היה בלתי ניתן למשא ומתן. כשקול הירי אותת, שתי השבטים התעמתו זו בזו עם התגבורת של המשפחה הראשית שפרצה בהצלחה את השער.
באנג!
הייתי מוכן לגמרי לקרב. האקדח שבידי היה מכוון למשפחה השנייה שהם ראו בי מטרה. אבל הייתי במצב שבו התבלבלתי לרגע כשהמשפחה השנייה חלפה על פניי כאילו הייתי אוויר.
"מה?"
הסתובבתי להסתכל על האנשים שחלפו על פני וחשבתי לעצמי. הם התכוונו להעליב אותי יותר מדי. אני הייתי ראש שומרי הראש של הבן הבכור!! עמדתי כאן!! האם ראיתם אותי! או שאני כבר הייתי מת, כאילו הייתי מת בלי ששמתי לב, אבל המחשבה האחרונה שלי הייתה קשורה לאהבתי לעבודה, אז הייתי כאן.
"אני לא יכול לסבול את זה יותר!"
מכיוון שאף אחד לא ראה אותי, ניגשתי וגררתי אחד משומרי הראש של המשפחה השנייה שנלחמו בארם, תפסתי אותו, זרקתי אותו לכיוון העץ ועליתי עליו בכעס.
"אני אשאיר לך אותם, אני אלך לראות קודם את אדון נו,"
אמר ארם. אז הנהנתי. אבל ככל שנלחמתי יותר נגד המשפחה השנייה, כך התעצבנתי יותר כשהם בקושי נלחמו בחזרה. הם רק הגנו על עצמם כאילו לא העזו לנקוט נגדי צעדים. חשבת שאני חלש, למרות שגודל הגוף שלי אולי לא מושווה אליך, אבל הכישורים שלי היו מעבר ליכולת של כל אחד להתנגד.
תפסתי את כל מי שרץ על פני, הידיים שלי תופסות את אחד מהצווארונים של הממזרים ומשכתי אותו להתגלגל אל הקרקע. אבל פתאום, הגוף שלי קפא, כאוס התגנב אל תוך מוחי כמו טירוף. מה שראיתי היה אדון קין מכוון אקדח לעבר פניו של וגאס. הלב שלי רפרף כשהתמונות בראשי הבזיקו שאם אדון קין באמת היה יורה בוגאס.
