חלק מהתכנית [boyXboy]

איזה מין שם זה?

אם רק מבטים היו יכולים להרוג, באותו הבוקר הסתווי, פרים וויט היה נקבר במקומו על ידי לא אחר מאשר גבריאל קופר.
מהרגע הראשון שבו מבטיהם התנגשו חודשיים לפני כן, הם שניהם ידעו שהם עומדים לשנוא אחד את השני. "איזה מין שם זה פרים?" הוא התמרמר, מוחץ בידו את פחית מיץ התפוזים שלו על הספסל שבגינה אל מחוץ לבית הספר וזורק אותה ישר לתוך הפח, לא מפספס אפילו לא סנטימטר. "דווקא נראה נחמד…" אביגיל, חברתו הטובה לחשה, בוחנת את גופו המפותח במעט של אותו הנער שישב בלבדו על הספסל הלבן, עיניו תקועות בספר עבה. גבריאל הגביה את קולו, מחקה קול של נערה מתבגרת "הו פרים אתה כל כך חכם זה כזה לוהט!" הוא גרר צחוק מחברתו, מושך את עיניו הירוקות של פרים אליהם ממש לכמה שניות לפני שהחזיר את עיניו אל הספר במבט תמים.
"אני נשבע לך שעם המבט הזה הוא מתכנן לרצוח מישהו" לגבריאל לא באמת הייתה בעיה עם מבטים אטומים- ואולי זה פשוט היה משהו בפרים שהצליח למרוט כל שיערת עצבים שהייתה לנער בעל העיניים החומות ולהביאו אל הקצה "זאת קנאה?" אביגייל ידעה טוב מאוד מה היא עושה, מרתיחה את הנער וגורמת לו להביט בה במבט רצחני "אני?!" הוא לא היה כזה קנאי… נכון? הוא פשוט לא יכל לסבול אנשים בעלי פריווילגיות מיותרות.
"אני פרים" הוא חיקה את קולו השקט, יודע שהוא נמצא רק כמה מטרים ממנו "ואני באתי לפה מהלימודים בבית דווקא בשנה האחרונה של הלימודים." גבריאל אמר בכזו דרמטיות… כמעט מתנשאת. אמנם סרקסטית ומוחצנת אך תיאטרלית, כמו שרק הוא ידע לעשות. "כל שני וחמישי למדתי עם אימוש פיזיקה" הוא חייך חיוך מזוייף והמשיך לחקות אותו, יודע שאביגיל היא היחידה שמקשיבה לו בכל מקרה "ואחרי זה היינו מכינים קאפקייקס!" הוא צחקק צחוק ילדותי. ולא שאי פעם ידע באמת איך צחוקו של פרים נשמע, אחרי הכל קולו נשמע רק בשיעורים- עונה בצורה מדויקת על תשובות ומקבל תשבוחות מהמורה, גונב לגבריאל את אור הזרקורים שפעם היה שייך לו. 
אביגיל צחקה וגבריאל גלגל את עיניו בגועל "טוב, עם כמה שאני אוהבת את החיקויים שלך, בוא לכיתה, ההפסקה עומדת להגמר." הוא נאנח בדרמטיות וקם "אם המורה שואלת למה אני מאחר, תגידי לה שאני בשירותים." אביגיל הנהנה לו. הוא העיף מבט לספסל הריק שעד לפני כמה דקות היה תפוס על ידי ירוק עיניים ספציפי מאוד והחליט לרוץ אל השירותים- בכל מקרה לא רוצה להכעיס יותר מדי את מורתו. 
דלת השירותים נפתחה ואותו פרים נגלה בפניו, שוטף את ידיו ומביט בכיווץ גבות על גבריאל אל מול המראה. משהו בחיוך המשוחק שלו… הצליח להרתיח אותו "אתה יודע" הוא פצה את פיו, סוגר את המים ומנגב את ידיו לפני שהסתובב לגבריאל ונשען במעט על השיש המתפרק של שירותי הגברים, נועץ בו מבט ודואג לקשר עין שיכל להרוג אדם, אם מבטים היו יכולים להרוג כמובן. "אם יש לך בעיה איתי, אתה יכול פשוט לבוא ולדבר איתי" לא היה רגש בקולו, וכשהמשפט הזה נפלט מפיו, הוא נמלט מהחדר. משאיר את גבריאל שם לעכל את ששמע.