חלק מהתכנית [boyXboy]

סוף טוב?

בכתבה שקרא פעם, נרשם כי מתחילים להתמכר לסיגריה מהשאיפה הראשונה.

בשביל גבריאל, כך היו גם שפתיו של פרים. "ואתה אפילו לא מנסה! אני מוצא את עצמי יוצא מפאקינג דעתי מקנאה!" גבריאל משך באפו. הוא מעולם לא קילל לפני כן. אותו חום העיניים נשבר בבכי, מסתיר את פניו בין ידיו הזעירות "כן וברור שזה כי א-אתה יודע הכל!" עיניו מלאו דמעות ומסגרתן הפכה אדומה "ואתה פשוט משחק בי ככה?!" הוא התאמץ כל כך להחביא את המחנק שנאגר עמוק בגרונו, זה היה פטתי. "יש משהו שאני לא יודע." קולו העמוק של פרים נשמע, דובר בנונשלנטיות המאופינת לו. הוא הזיז את ידיו בעדינות ואחז בלחייו האדומות, מרים את פניו ומביט בעיניי השקד שכל כך אהב מתמלאות בדמעות עבות "שקרן." הוא לחש בקול שבור ומהול בכאב "אתה רוצה לדעת מה זה?" הוא הצמיד את גופו של הקטן אל הקיר וקירב את פניהם, עיניו הכהות נוצצות בלד של חדרו של גבריאל ונשימה חמה נפלטת משפתיו על פניו של הקטן ממנו, גורם לו להתכווץ מעט בפחד, אולי תשוקה. הנער רק הרים את עיניו, שולח לו את אותו המבט התמים והילדותי שיכל להרוס אותו, שואל בעיניו 'מה?' ותוך פחות משניה, שפתיו של פרים התרסקו על שלו, טעמו המלוח של דמעותיו מעולם לא היה מענג יותר ללשונו. שפתיו הרועדות על שלו קפאו לרגע לפני שהחלו לנוע יחדיו וידיו של פרים שלקחו זאת כאישור אחזו בו, מפחד שיפול. לא יודע שהוא נפל כבר מזמן. עוד אי אז בחדר המתמטיקה. ידיו סבוכות עמוק בשיערותיו השחורות של גבריאל שנכנע למגע הקריר. קורא ללשונותיהם להתנגש בריקוד אירוטי. הם התנתקו, חסרי אוויר. "פרים, פרים, פרים..." קולו החלש של גבריאל ליטף את אוזניו של ירוק העיניים, מתחנן לעוד בעיניו התמימות- הוא היה צמא לשפתיו של פרים. רעב למגע אצבעותיו הקרות על צדי גופו ומכור לחלוטין לעיניו מלאות התאווה. וההוא? מביט בו במבט כה לא מובן. האם זאת האהבה? הוא לא ידע. פרים לא הכיר את האהבה. אך החזיר את שפתיו פעם נוספת, אולי כדי לוודא... לא חושב על שבשניות הבודדות שבהן שפתיהם של שתי הבחורים היו פרודות, פרים הספיק להתגעגע לשליטה שיש לו על הזעיר ממנו "ממ~" זה היה יותר מדי לבקש? ציוצים שקטים ואנחות כבדות, קולות התנגשות השפתיים, הרוק המתערבב והרצון להשאר כך לנצח. ועדיין, גבריאל הצליח להרתע מעט "בבקשה..." הוא לא ידע מה ביקש, אך כשחדרו הקטן נמלא התנשפויות שקטות וזוג לבבות פעמו כאם היו אחד, שניהם הבינו כי כל שביקש היה שלא ישכח זאת ביום שלמחרת.

ואותם העלים הנבולים בעיניו של פרים- חזרו ללבלב ולזהור. ועיניו החומות של גבריאל שעד אותו היום בשביל פרים היו רק בגוון אדמה- הפכו לשוט האספרסו שלו, מעירות כל עצב בגופו ונותנות לו סיבה חדשה להיות יותר טוב. אחרי הכל, מההתחלה הוא עשה את זה רק בשביל גבריאל.

הסוף3>

ולכל הקוראים והמגיבים, תודה:]