חלק מהתכנית [boyXboy]

תקרית

גבריאל שנא את זה שפרים היה גבוה ממנו- זה יכל לגרום לו לצאת מדעתו. ולכן שכשפרים הביט עליו כך מלמעלה עם עיניו שגבלו באפור-ירקרק בצבען בצורה כה קרה ומבולבלת כאם היה מעין פסקה מספר שניסה לקרוא שוב ושוב ללא הצלחה ואחז בזרועותיו בצדי שני גופו, תגובתו של גבריאל הייתה רק הזעפת מבטו בחוסר רצון. מנסה בנואשות להראות דומיננטיות. לפחות עד שפרים יעזוב אותו. אך פרים לא הפסיק שם, ברור שלא. 
תוך שניות בודדות ברכו של פרים פגשה במפשעתו של גבריאל, גורמת לחיכוך עדין ולגניחה שקטה ובלתי נשלטת להפלט מפיו של בעל עיניי הקפה ביחד עם שרירי פניו שהשתחררו ברגע מאותה ההבעה הכעוסה והפכו לאחת ספק מגורה, ספק מובכת ומבולבלת "ת-תעזוב." גבריאל גער, או לפחות ככה הוא חשב, כי לאוזניו של פרים הטון המתחנן נשמע יותר כמו כלבלב פגוע. 
ועם כמה שפרים שנא את גבריאל באיזה איזור מרוחק בראשו הוא התנגד להאמין בכל תוקף שהוא אפילו די נמשך לזה. מוצא אותו כל כך נשלט. במיוחד אחרי שהרגיש את איברו מתקשה תחת השפשוף העדין, יודע באיזה חוטים למשוך.
באותה ארשת פנים קרה, פרים קירב את שפתיו לאוזנו של גבריאל המתנשף שהיה מרותק על הקיר, שומע את בליעת הרוק שלו ומגחך לפני שחיזק את אחיזתו על זרועותיו שכבר הפסיקו להביע סימני התנגדות. גורם לו לפלוט אנקה זעירה וכמעט לא נשמעת.
"בחיים…" הוא חרק את שיניו בלחישה, ואולי בכווונה ואולי בטעות פלט קצת יותר מדי אוויר על צווארו של הנמוך ממנו, גורם לצמרמורת קטנה שהורגשה תחת ידיו לעבור דרכו "בחיים אל תחקה אותי שוב." ובפעם הראשונה, קולו של פרים באמת איים על גבריאל.
ירוק העיניים בלגן את שיערו של גבריאל והתרחק. לא משחרר את מבטו משל השני ויצא מהכיתה, משאיר שם את חום העיניים לפלוט אוויר שלא ידע שהחזיק בריאותיו עם לסת פעורה, פנים סמוקות, לב דופק במהירות, אלפי שאלות, שיער מבולגן, גוף מגורה וכנגד כל הסיכוים; רק עוד סיבה אחת להמשיך בתוכנית שלו.