חלק מהתכנית [boyXboy]

במחסן הספורט

הוא רץ אל המורה "קראת לי?" הוא נמנע מיצירת קשר עין עם פרים שגלגל את עיניו אליו. "כן, וויט עוזר לספרנית לסדר דברים והיא קראה גם לך." גבריאל לא היה טיפש, הוא ידע שהמורה לא באמת ביקשה ממנו עזרה. איך? טוב, אפשר להגיד שאיזה חיוך ממתיק סוד של נער בשם פרים וויט שנקלט בזוית עינו 'לחש לו באוזן' על התעלול הקטן שעשו לו פה. "א-אני באמצע ריצה" גבריאל ניסה להתחמק. "הכל בסדר, יש לנו אישור מיוחד מהספרנית." פרים חייך וגבריאל נאנח בתבוסה והתחיל ללכת אחרי פרים לכיוון ספריית בית הספר "עשר דקות אתם פה!" המורה צעק ושני הנערים שניהם הנהנו באישור והמשיכו בהליכה המהירה שלהם לכיוון הספריה.
לא עברה חצי דקה עד שהחיוך ירד מפניו של פרים והוא דחף את גבריאל לתוך מחסן הכדורים המאובק שליד אולם הספורט ומחץ אותו אל מול הקיר, ליבו של חום העיניים דילג פעימה בחזו כשהרגיש את פרים כולא אותו בין שתי ידיו "מה נסגר קופר?" נשימתו החמה של בהיר השיער ליטפה באיום את אפו של הנמוך ממנו. גבותיו של פרים כווצו בכעס. גבריאל כיווץ את עיניו אליו והרגיש את נשימתו נהיית כבדה יותר, ספק אם מהאבק במחסן או מהקרבה שלו לירוק העיניים. שותק ומנסה להבין אם הוא השתוקק לזה או שלא יכול לחכות שזה יגמר וכמו תמיד, לפרים היו תוכניות משלו. 
אבל אלו לא היו התוכניות הרגילות שלו. הוא עזב את גבריאל והתרחק צעד אחד, מתיישב על קופסת כדורים ריקה. "אני מצטער על מה שקרה בכיתה." הוא פתח את המשפט באותו הטון המונוטוני שבעל עיניי הקקאו שנא. "אבל התכוונתי לזה. בחיים אל תחקה אותי." פרים לכד את מבטו של גבריאל בשלו, מבהיר לו כה הוא רציני. "רק שלח לי הודעה וזהו, אני מעדיף להוריד אותך מרשימת המטלות שלי שיותר מהר." הוא הוסיף וקם, מביט בו מלמעלה ועוזב- משאיר את הנער שם קפוא למשך כמה שניות נוספות, מנסה להבין למה הוא הרגיש דקירה קטנה בליבו כששמע את הנער השני אומר זאת.
לא לקח לו יותר מדי זמן לפני שהשתחרר מהשוק ששרה בו וקם גם הוא. הולך לכיוון שיעור הספורט וממשיך בשיא המהירות בריצתו. זה לפחות עד שפרים עקף אותו. השניים נכנסו למעין תחרות של 'מי רץ מהר יותר?' והמקומות כל הזמן השתנו. פעם אחת גבריאל מקום ראשון, פעם אחרת פרים, ואז שוב גבריאל החל בריצה המהירה שלו. וככה זה המשיך במשך עשרה סיבובים ביחד; פעם גבריאל מוביל, פעם פרים. בסוף פרים ניצח.