שוני מסתכל המום לא מבין ״מי אתה?, ולמה קראת לגיני שלי שלך?״ ג׳יין מושיט את ידו ללחיצת יד אך שוני ממש לא בקטע להיות ידידותי כלפי ג׳יין בעיקר אחרי מה שאמר על גיני שלו ״אני ג׳יין, האקס של ג׳ון והחבר הכי טוב שלו״ שוני עדיין מסתכל המום ועם מבט עצבני ולוחש ״הוא לא שלך״ ג׳יין מצחקק ואומר ״נכון הוא לא שלי הוא שלך(פתאום עולה חיוך על שפתיו של שוני, הוא שמח לשמוע את זה ממישהו אחר) אבל אני עדיין החבר הכי טוב שלו ומותר לי להגיד שהוא שלי״
ג׳ון פתאום מחבק את שוני מאחורה ושוני אפילו לא נבהל הוא הרגיש שזה הוא, הוא אומר לשוני ״מלאך שלי לאן הלכת?״ שוני מחייך אליו ואומר ״היה לי סיוט אז הלכתי לטיול ופגשתי את ג׳יין״ ג׳ון מסתכל על ג׳יין ואומר ״שלום״ ״נו הספקת לדבר עם שוני שלי״ ג׳יין מחייך ואומר ״אתם כאלה חמודים ביחד שני קנאים חמודים״ ג׳ון ושוני אומרים באותו זמן ״מי קנאי״ וצוחקים מהתיאום המושלם ג׳יין מצחקק ואומר ״רואים״ ג׳ון לוחש לשוני ״טוב יאללה, הולכים ללמוד״ שוני מהנהן אליו ואומר לג׳יין ״היה נחמד לפגוש אותך״ שוני וג׳ון הולכים אל הלימודים מחובקים ג׳ון ליווה את שוני אל הכיתה שלו ואמר לו ביי והלך לכיתה שלו ללמוד או ככה לפחות שוני חשב.....
ג׳ון הולך ובורח מהפנימייה הוא הלך למקום היחיד שיש לו למקום שהוא מרגיש את החיים שלו נושמים וחיים, למקום שהוא גדל לבד בו המקום הריק של ההורים שלו הוא לא זוכר הרבה מהילדות שלו הוא רק זוכר דבר אחד מאותה תקופה את הדם את כל הדם שהיה באותו יום ג׳ון לא העז לנקות אחרי אותו יום הוא השאיר את הדם של ההורים שלו על הכל, בכל מקום הוא העדיף שיהיה שהזיכרון מהם יהיה בבית שלהם במקום שהם עוד היו משפחה כל הבית נקי חוץ מהמחדר שינה שלהם חוץ מהחדר שינה של ההורים של ג׳ון, הוא עולה במדרגות לכיוון החדר שלהם הוא עולה לאט לאט כאילו כוח משיכה מושך אותו אל הכניסה ומזהיר אותו ,אל תכנס!!
ג׳ון מגיעה למרות כוח המשיכה שאומר לו אחרת לעשות והוא פשוט מסתכל על כל הדם, על כל הדם של ההורים שלו ומחייך חיוך עצוב לא נותן לעצמו לבכות הוא מונע מהדמעות לרדת והוא לא רוצה לבכות על החיים שלו, ואף אחד לא יודע מה מסיבה לכך שהוא נמצא בפנימייה וכך שהוא לא יוצא בחגים למשפחה אבל הוא יודע את הסיבה ולא אכפת לו להישאר כי הוא יודע שהוא כבר קיבל את מה שרצה, שקיבל את הנקמה שמגיע לו ושהוא תיכנן הוא מפחד מהעבר שלו את הרובו הוא לא זוכר ומה שהוא זוכר הוא היה רוצה לשכוח הוא זוכר שהוא הגיע אל משפחת אומנה אבל הוא זוכר משם דבר אחד את אחיו הגדול שתמיד אהב כל כך, פתאום היה לו הבזקים על חיוכו של שוני והוא מסתכל במראה שבשירותים בחדר של ההורים שלו ומחייך מדמיין את שוני מאחוריו בוכה את מה שהוא לא מסכים לעצמו לבכות פתאום הוא רואה את שוני נעלם והוא מרגיש כאב בכל גופו והוא יודע ששוני לא זוכר אותו כמו שהוא זוכר אותו אבל הוא יודע ששוני אוהב אותו יותר ממה הוא אוהב אותו הוא מפחד שגם הטוב ששוני גורם לו יעלם הוא מפחד ששוני פתאום יבחר במישהו אחר
ג׳ון כועס על עצמו שחושב ככה ויודע שאם שוני היה שומע את המחשבות שלו היה אומר לו שהוא טועה,כל כך טועה,
ג׳ון יוצא אל הגינה מסתכל על השמיים וצועק לעצמו ולהורים שלו שמקשיבים לו מלמעלה ״אני אוהב אותו, אני אוהב את שוני, אני אוהב את המלאך שלי, ואני לא מתכוון לעזוב אותו בשום מחיר, אני לא מתכוון לגרום לו לבכות אני אעשה אותו מאושר״ הוא מחייך לשמיים ומסכים לעצמו להוריד דמעה אחת.
———————-
וואי זה היה אחד עצוב
(אני בכיתי שכתבתי את זה😭)
בבקשה תעריכו את זה שאני כותבת ותגיבו
זה משמח אותי😁
YOU ARE READING
גיני שלי (BxB)
Romance~גמור~ תקציר- שוני הוא ילד בן 17 הוא תלמיד חכם אבל החיים שלו אכזריים כלפיו ההורים של שוני עזבו אותו כשהייה קטן ומאז שוני גר אצל זוג הורים (סטרייטים) שמתעללים בו ושאבא אונס אותו כל יום חמישי בערב באופן קבוע ג׳ון הוא ילד בן 16 וחצי חיי את חייו הכי...
