לונה וג׳יני (דרך אג״ב אני כותבים זוועה)

אני מצטערת

״ג׳יני!״ קראה הרמיוני
״ג׳יני!!, אני יודעת שאת שומעת אותי!״
״מה...?״ שאלה לבסוף ג׳יני בעייפות
״מה ״מה״, את צריכה לקום״
״אבל אני לא רוצה לקום״
״את חייבת, את תאחרי לשיעורים אם לא תרדי בקרוב, והארוחת בוקר מסתיימת עוד רבע שעה.״ הכריזה הרמיוני
״טוב, אני אקום״ אמרה ג׳יני בעצבנות
״יופי״ אמרה הרמיוני, חייכה, ומיהרה לרדת למטה.
ג׳יני ידעה שהרמיוני מנסה לעזור לה, היא תמיד מנסה, בסך הכל היא בן אדם מאוד טוב, למרות שהיא מעצבנת לפעמים.

ג׳יני התלבשה בזריזות וירדה לאולם הגדול.
מולה בשולחן של רייבנקלו ישבה לונה, היא כל כך יפה חשבה לעצמה ג׳יני מעט בעצב, והפעם אפילו לא ניסתה שלא לחשוב על זה.
לאחר שסיימה לאכול היא החליטה לגשת אל לונה.
״היי״ אמרה ג׳יני
״היי״ אמרה לונה מעט מבוהלת
״את יכולה לבוא איתי רגע הצידה?״ שאלה ג׳יני
״כן, בטח״
הבנות התרחקו מהשולחנות, ומצאו פינה שקטה יחסית ליד המדרגות.
״הכל בסדר..?״ שאלה לונה שהייתה עדיין מבוהלת במקצת
״כן, פשוט... חשבתי שמגיעה לך התנצלות״
״מה? התנצלות?״
״כן, אנינוראמצטערתאתבטחהרגשתחייבתלעשותאתזהכאילולנשקאותיאנייודעתשלארציתואנייודעתשסתםהבבלתיאותךאזסליחה״
״שניה שניה״ אמרה לונה שהתחילה להסמיק מעט
״מה..?״ אמרה ג׳יני, קולה רעד מבכי
״הייי, הכל בסדר את לא צריכה לבכות״ אמרה לונה
״אני...אני..פשוט מצטערת״ בכתה ג׳יני
״אולי נדבר אחר כך?״
״אוקיי״ אמרה ג׳יני שניסתה להפסיק לבכות
״אפשר מאחורי מגרש הקווידיץ׳, בחמש?״ הציעה לונה
״כן, אוקיי״ אמרה ג׳יני וניסתה לחייך
״השיעורים מתחילים אז אני צריכה ללכת״ אמרה לונה
״אוי כן גם אני״
״טוב, אז נתראה אחר כך״ אמרה לונה
״כן נתראה״ השיבה ג׳יני שהפסיקה כבר לבכות, ודיברה יותר בחייוך
״בייי״
״בייי״

מה זה היה חשבה לעצמה לונה, היא מצטערת?, בטח פשוט קשה לה להגיד לי שהיא לא רוצה את הקשר הזה...
״לאבגוד!״ נהם פרופסור סנייפ
״כן?״ שאלה לונה שלא שמה לב שהלכה הרחק מכיתת השיקויים
״הכיתה שלך למטה, לפי מה שידוע לי״ אמר סנייפ
״כן, כן!״ אמרה לונה
״אז למה לעזאזל אני מוצא אותך פה, עשר דקות לאחר שהתחיל השיעור?!״ צעק סנייפ
״אני מאוד מצטערת פרופסור סנייפ, לא שמתי לב״ אמרה לונה המפוחדת
״תרדי מייד למטה ותיכנסי לשיעור!״ נזף בה סנייפ פעם אחרונה, והסתלק בעצמו בחזרה למטה.
לונה מיהרה אחריו

״ותסיימו את השיעורים עד יום רביעי״ אמרה הפרופסור מקונגל
״כן פרופסור״ השיבה הכיתה
״טוב, משוחררים״
נגמר היום חשבה לעצמה ג׳יני, זה אומר שבקרוב אני אצטרך ללכת לפגוש את לונה, איך אני אעשה את זה?
איך אני אגיד לה שאני מצטערת, טוב אני מקווה שזה יהיה פחות קשה מהיום בבוקר, היא לא נראתה עצבנית במיוחד.
״ג׳יני?״ שאלה הרמיוני
״כן״ ענתה ג׳יני
״א...אפשר לדבר איתך רגע״
אוי אם זה יהיה קשור לאחת הבעיות שלה עם רון, חשבה ג׳יני
״כן אפשר״ אמרה ג׳יני מקווה לטוב
״אפשר לעלות לחדר שלי?״ שאלה הרמיוני
״כן, בטח״ אולי זה לא קשור אל רון בכל מקרה
כשג׳יני והרמיוני הגיעו אל חדר המועדון הן עלו לחדר הבנות של השנה החמישית
״יופי, ריק״ אמרה הרמיוני
״מה קרה הרמיוני..?״
״זה ישמע ממש מוזר, אבל אני ממש צריכה לספר למישהו, וטוב אני לא יכולה לספר לרון והארי הם פשוט... לא יוכלו להבין״
״הכל טוב?״ שאלה ג׳יני שהתחילה להילחץ מעט
״כן, פשוט, טוב אני אספר, יש לי חברה מהבית, חברה ממש טובה... למדנו ביחד בבית ספר ואני נמצאת איתה תמיד בחופשות, היא גילתה שאני קוסמת..״
״אוי לא״ קטעה אותה ג׳יני
״זאת.. זאת לא הבעיה, הבעיה היא, שאני..אני ממש, טוב אני חושבת שאני אוהבת.. אותה קצת יותר מחברה״ התחילה הרמיוני לבכות, ״ואין לי מושג מה לעשות כי, היא בטח, לא חשוב אני מצטערת שסיפרתי לך״
ג׳יני הייתה בשוק, היא בחיים לא הייתה חושבת שהרמיוני תגיד לה דבר כזה
״היי, הכל בסדר אני שמחה שסיפרת לי, ואם הילדה הזאת לא מטומטמת היא אוהבת אותך גם״ אמרה ג׳יני
״לא נראה לי, אבל תודה ג׳יני״ אמרה הרמיוני וחייכה
״מה השעה״ שאלה ג׳יני פתאום מבוהלת
״אממ ארבע וחצי למה?״
״מה?! אוי לא, אני חייבת לרוץ, סליחה הרמיוני, אני הולכת לפגוש מישהי, ביי״
״ביי״ צעקה אחריה הרמיוני

לונה לבשה כל בגד בארון שלה עד שלבסוף החליטה ללבוש ג׳ינס ארוך, סוודר ירוק ושחור עם צווארון לבן ומגפיים שחורים, שבעצם היו הזוג נעליים היחיד שנשאר לה ברגע זה, את השאר לקחו.
טוב אני ארד חשבה לעצמה לונה
מעניין אם ג׳יני כבר שם, אני מקווה שלא, אני לא רוצה שהיא תחכה לי. חשבה לונה בזמן שהלכה לכיוון מגרש הקווידיץ׳
כשלונה הגיעה היא לא מצאה שם אף אחד ובאופן מסויים זה הרגיע אותה.
כעבור שלוש דקות בערך לונה שמה לב לילדה ג׳ינג׳ית עם מכנסיים שחורים, חולצה אדומה ונעליים שחורות שהזכירו נעליי צבא, רצה במהירות לכיוונה.
״ג׳יני״ מלמלה לעצמה

״היי סליחה שאיחרתי״
״הכל בסדר לא איחרת, אני הגעתי רק לפני שלוש דקות״
״אה יופי, פחדתי שחיכית לי מלא זמן״
״אממ, מה רצית להגיד לי היום בבוקר?״ שאלה לונה
״טוב, אז רציתי להגיד שאני מצטערת״
״מצטערת?, על מה?״
״על אתמול, אני יודעת שלחצתי אלייך ושלא רצית בכלל לנשק אותי, ואז הרגשתי לא נעים אז ברחתי ואני מצטערת״
״את מצטערת?, אני צריכה להצטער אני.. אני נישקתי אותך לא את אותי, את לא צריכה להצטער״ אמרה לונה בשקט
״אבל.. לא הרגשת שלחצתי אלייך?״ שאלה ג׳יני
לונה הנידה את ראשה בשלילה
״זאת.. זאת הייתה בחירה ג׳יני, אני רציתי לנשק אותך...״
ג׳יני התחילה להסמיק
״את..את..את ר..רצי..רצית?״
״כן״ אמרה לונה והתחילה להסמיק גם היא
ג׳יני השתלטה על עצמה ואמרה ״לונה, אני..אני חושבת שאני אוהבת אותך... לא בתור חברה, אני אבין אם את לא, ו..״
ג׳יני לא הספיקה להמשיך כי לונה קפצה עליה בחיבוק,
״גם אני אותך, ג׳יני וויזלי״
ג׳יני הסתכלה על לונה, שהייתה תלויה עליה בחיבוק, ונישקה אותה
וואייי זה היה פרק נורא ארוך, אני לא יודעת עד כמה הוא טוב אבל רציתי להספיק מלא דברים בפרק הזה ויצא ארוך.(הקטע שהרמיוני סיפרה לג׳יני על חברה שלה הוא רעיון שלי, חשבתי על זה כבר לפני כמה שבועות והחלטתי שמתאים לה וגם להן יהיה המשך)
כמובן אני פתוחים להצאות, ניקו3>>>