נקודת מבט כללית:
סתם עוד יום רגיל במסעדה.
צ'אנגבין היה כל כך עייף זו הייתה השעה האחרונה לפני הסגירה. למזלו לא היו כל כך הרבה אנשים ומחר הוא עובד מהצהריים ולא היו לו שיעורים בבוקר אז הוא יכול לישון עד מאוחר
גם באנג צ'אן ולי נואו חבריו לעבודה היו עייפים. ברגע שסיימו לעבוד ולנקות את כל המסעדה באנג צ'אן לקח את המפתחות ואמר להם שיזדרזו הוא מחכה באוטו.
כשעלו צ'אנגבין ולי נואו שמו לב שחברם קצת מודאג אבל החליטו לחכות קצת ולראות אם הוא מתכוון לספר להם בעצמו.
כשהגיעו הבייתה צ'אן נכנס ראשון למקלחת וחשב האם לספר לחבריו. כשיצא והתחיל להכין ארוחת ערב החליט שהוא יספר להם בארוחה.
לי נואו נכנס מיד אחריו בזמן שצ'אנגבין סידר את השולחן ונכנס אחרי לי נואו.
כשהתיישבו לאכול באנג צ'אן פתח את פיו ואמר "אני צריך לספר לכם משהו "
נקודת מבט האן:
יום הלימודים נגמר, אני מחכה לשיר הסיום של פליקס וסונגמין. אנחנו הולכים לספרייה ללמוד ומשם לבית של פליקס.
כשיצאו נופפתי להם כדי שיראו אותי בין כל התלמידים "לקח לכם זמן" אמרתי כשהיו במרחק קטן ממני "המורה הזה לא נתן לנו לצאת" התלונן סונגמין בעוד הוא מתקדם ואנחנו מאחוריו "טוב בואו נזדרז כדי שנוכל לסיים ללמוד כמה שיותר מהר."
נקודת מבט כללית:
סונגמין הגיע ראשון לספריה וסימן להם להזדרז. שנכנסו פליקס ראה את היונג'ין מתקרב אליהם הוא היה כזה חתיך הוא רצה להגיד לו שלום אבל פחד שיתחיל לגמגם או לדבר שטויות והיונג'ין יחשוב שהוא מוזר אז הוא החליט להתחמק משם.
היונג'ין ראה שפליקס מתחמק משם ושאל את השניים אם הוא בסדר "עובר עליו יום קצת לא טוב" סונגמין שיקר אבל היונג'ין לא קנה את השקר והחליט לתפוס את פליקס לבד ולשאול אותו.
לבנתיים השלישייה הלכה לתפוס מקום ללמוד בו. אחרי שהתיישבו והתחילו ללמוד האן אמר שהוא הולך להביא כמה ספרים "גם אני צריך קצת הפסקה, אני אלך להביא שתייה, מה להביא לכם?" שאל סונגמין
פליקס והאן הוציאו כסף והביאו לסונגמין "תביא לי ספרייט בבקשה" אמר האן ויצא מהחדר "חכה אני יבוא אתך" אמר פליקס "זה בסדר אני אסתדר וחוץ מזה צריך שמישהו יישאר לשמור על הדברים" סונגמין התעקש ( הוא רצה לחפש את היונג'ין כדי שיוכל לדבר עם פליקס ) "צודק" אמר פליקס וחזר ללמוד.
כשסונגמין בא לצאת מהספרייה לכיוון המכולת הוא ראה את היונג'ין בין המדפים אז הוא ישר שינה כיוון אליו "היי היונג'ין" "הו, היי סונגמין" אמר היונג'ין ובקולו שמעו שהוא קצת עצוב "הכל בסדר?" אמר סונגמין הוא לא אהב לראות שאחד מחבריו עצוב או בוכה "תגיד אתה חושב שעשיתי משהו רע לפליקס?" שאל היונג'ין "מה, למה שתחשוב ככה?" "כי הוא מתחמק ממני כל פעם שהוא רואה אותי, זה קצת פוגע, זה כאילו שהוא נגעל ממני או לא רוצה להיות בחברתי" אמר היונג'ין
סונגמין הרגיש אשם כי הוא ידע בדיוק למה פליקס עושה את זה אבל הוא הבטיח להאן שהוא לא יגיד להיונג'ין מילה על זה כי רצו שפליקס יעשה את זה ולא הם.
"אתה רוצה לשאול אותו בעצמך? הוא עכשיו נמצא בחדר לימוד פה לבד מחכה לי ולהאן, אם אתה רוצה אז אני אגיד להאן שלא יחזור לשם עכשיו ונחכה במקום אחר" "באיזה חדר הוא?" שאל היונג'ין סונגמין הראה לו לו איפה ישבו והלך מוציא את הטלפון מהכיס ושולח להאן הודעה.
ילד סנאי: אל תלך לחדר לימוד עד שהוא יגיד שהוא סיים ( שכח לרגע שהאן לא היה אתו לפני שניה ) גור חמוד: למה? ומי זה הוא? ילד סנאי: 1. אני סוג של סידרתי לפליקס והיונג'ין פגישה. 2. הוא זה היונג'ין גור חמוד: אתה רציני? חשבתי שסיכמנו שלא מספרים לו ילד סנאי: לא סיפרתי , הוא שאל אותי למה פליקס מתחמק ממנו ובגלל שאני לא יכול להגיד לו אז שאלתי אותו אם הוא רוצה לשאול אותו בעצמו והוא אמר כן אז הראתי לו איפה ישבנו , ואל תדאג אמרתי לו שלא יספר על זה כלום גור חמוד: טוב אז עכשיו צריך לא להזכיר את זה ליד פליקס כי אחר כך הוא יתחיל לשאול מלא שאלות ואז הוא יעשה 1+1= זה שאנחנו תכננו הכל ואז הוא לא יסלח לנו בגלל שאנחנו לא יודעים לפעמים לא לחשוב כחול
נקודת מבט פליקס והיונג'ין:
כשפליקס ראה מזווית עינו שמישהו נכנס "חזר...- אנחנו צריכים לדבר" קטע אותו היונג'ין 'למה מכל האנשים שאני הכי לא רוצה לראות עכשיו דווקא הוא' חשב לעצמו פליקס.
היונג'ין התיישב באחד הכיסאות ופתח את פיו לדיבור "למה אתה עושה את זה?" "עושה מה?" שאל פליקס בפרצוץ תמים "למה אתה מתחמק ממני כל הזמן?" שאל את פליקס שניהיה אדום ונבוך "אני מצטער, אבל" קטע את עצמו "אבל מה? למה אתה מתעלם ממני? עשיתי לך או אמרתי לך משהו שפגע בך שבגלל זה אתה בורח ממני?" "לא זה לא בגללך" אמר פליקס בקול חנוק .
הוא היה מתוסכל מצד אחד היונג'ין ממש כאן מולו הוא יכול להגיד לו את כל מה שאי פעם לא הרשה לעצמו להגיד ומצד שני היה לו ממש קשה כי אף פעם לא היה לו מספיק אומץ לספר לו מה הוא מרגיש.
היונג'ין תפס בידייו של פליקס ומשך אותו לחיבוק ארוך הצעיר הסמיק למגעו של הגדול ומיד ששם לב שהחיבוק נמשך יותר מדי זמן הלחיים שלו לא היו היחידות בצבע אדום. הוא ניתק את החיבוק "בבקשה אל תתעלם ממני עוד" "או.. אוקי" אמר פליקס עם חיוך קטן "טוב אני צריך לזוז נתראה" אמר היונג'ין ועל שפתיו חיוך גדול "בייי"
לאחר כמה דקות הבנים חזרו וכשסיימו ללמוד הלכו לביתו של פליקס.
סליחה שהפרק הראשון קצר
אשמח לדעת מה דעתכם אם יש תגובות / ביקורות אשמח מאוד לשמוע
תודה לכל מי שקורא
אוהב אותך😘😘😘😘😘
YOU ARE READING
love❤stay
Fanfictionפגשתי אותך במקרה במקום העבודה שלך בזמן שהייתי במשימת ריגול עם שניים מחבריי הטובים התאהבתי ממבט ראשון יש לי חברים מעצבנים אם לא הם כבר הייתי מגלה לו השיפים: סונגבין היונליקס מינסונג ג'ונגצ'אן הסיפור משתפר עם הזמן.
