היום שני האוסטרלים שלנו חוזרים לארץ מולדתם. אבל כל אחד למטרה שונה.
"אני כל כך מצטער לשמוע ל סבא שלך , אבל גם קצת עצוב לי כי בקושי הספקנו להכיר ואתה בר צריך לעזוב." "אני לא עוזב לתמד זהר לזמן מה , כשאחזור אני מבטיח שאמצע זמן כדי שנוכל להכיר כמו שצריך." אמר צ'אן "היי היונג? אני יכול לחבק אותך?" שאל אייני בפרצוף תמים הבוגר לא ענה ורק משך אותו לחיבוק חזק "תודה אייני. הייתי זקוק לחיבוק הזה" "מתי שאתה צריך" אמר ונפרד מצ'אן והלך לכיוון החבורה.
"היי פיצי , מי זה היה? אתם נראים די קרובים. אתם אפילו התחבקתם" אמר סונגמין "סתם איזה ידיד מהבניין שלי שלא ראיתי הרבה זמן" שיקר אייני.
פליקס נפרד מכולם ועלה עם אמו למטוס.
"סוף סוף נפטרנו ממנו" אמר סונגמין בציניות "מה אמרת?!?" שאל היונג'ין במבט כועס. זה היה הסימן של סונגמין לעזוב. הוא הסתובב וברח מהיונג'ין שהתחיל לרדוף אחריו אבל בפינה לפני היציאה הוא נתקע במישהו.
"אני מצטער" אמר סונגמין "אתה חייב לשים לב לאן אתה הולך , אתה לא יכול להיתקע בי כל פעם שאתה רוצה לראות אותי" אמר הבחור ואת המשפט האחרון אמר בציניות "אני יודע אני מצטער. ומי אמר לך שאני רוצה לראות אותך כל פעם שאני נתקע בך?" שאל סונגמין הבחור לא ענה אבל צחקק לרצינות של הקטן
"אפשר לשאול מה השם שלך?" שאל הבחור "סונגמין , קים סונגמין" "השם מתאים לך. אני צ'אנגבין , אה וזה חבר שלי לי נואו היונג" אמר צ'אנגבין והצביע על הנער המתקרב.
"סונגמין. בוא לפה. תתנצל מיד או שאני לא יודע מה אני יעשה לך." הם שמעו את הקול של היונג'ין מתקרב. "בבקשה אל תסגיר אותי , אם הוא ישאל אם ראית אותי אתה אומר לא. בבקשה אני רוצה לחיות" אמר סונגמין וברח משם למקום קרוב אבל נסתר. "סליחה. ראיתם במקרה נער קצת יותר נמוך ממני , שיער חום בהיר , משקפיים ופרצוף של כלבלב" שאל היונג'ין " מצטערים לא ראינו " היונג'ין נאנח "סונגמין אני יודע שאתה שומע איפה שלא תהיה אני המצא אותך והנקמה תהיה מתוקה" היונג'ין הלך משם והאן ואייני ממהרים אחריו.
נקודת מבט סונגמין:
"תודה שלא הסגרת אותי. אני חייב לך" אמר סונגמין "זה בסדר , רק שמור על עצמך - אני מחכה לך באוטו" קטע אותו לי נואו "בסדר אני כמה דקות מגיע" "אני רואה שאתה שאתה צריך ללכת אז להתראות - חכה , אם הוא רוצה להציק לך או להתנקם בך שוב אז תתקשר או שלח לי הודעה המספר שלי זה .........." סונגמין שמר אותו באנשי הקשר של אמר לו תודה על העזרה והלך משם למזלו היונג'ין וויתר והלך הביתה. הוא יתנקם בוא ביום אחר. סונגמין הגיע הביתה ורק מחשבה 1 הייתה בראשו 'השגתי את המספר שלו'
YOU ARE READING
love❤stay
Fanfictionפגשתי אותך במקרה במקום העבודה שלך בזמן שהייתי במשימת ריגול עם שניים מחבריי הטובים התאהבתי ממבט ראשון יש לי חברים מעצבנים אם לא הם כבר הייתי מגלה לו השיפים: סונגבין היונליקס מינסונג ג'ונגצ'אן הסיפור משתפר עם הזמן.
