שתי הצעירים הרימו את מבטיהם אל הגדול וחיכו שימשיך לדבר.
הם ניחשו שזה משהו לא כל כך טוב והם צדקו "א.. אני חוזר לאוסטרליה" אמר לאחר כמה דקות.
"וואו , באנג צ'אן לרגע אתה ממש הפחדת אותי" "לא לי נואו, אתה לא מבין. אני חוזר לאוסטרליה ונשאר שם , אני לא חוזר" "אתה רוצה לספר לנו מה קרה או שזה אישי?" שאל צ'אנגבין "סבא שלי חולה מאד, וסבתא שלי מבוגרת מדי בשביל לטפל בו, ההורים שלי בנסיעת עסקים ויחזרו רק בעוד שבועיים ואח שלי בתקופת מבחנים, אני לא רוצה שהוא יהרוס לעצמו את הציונים אז אני הולך לטפל בו."
אנחנו מצטערים, לא ידענו" אמרו השניים שכבר קמו לחבק את חברם שדמעות זלגו מעיניו היפות. הוא פחד. הוא פחד שזה יכול להיות הסוף שלסבא שלו כי בכל זאת הוא אדם מבוגר מאוד.
"אני יודע איך זה מרגיש לאבד מישהו שאוהבים ובגלל זה, בתור חבר שלך אני לא רוצה שזה יקרה לך אז אני אומר שאתה צריך ללכת. אבל אם אתה צריך עזרה או משהו תתקשר. כבר קנית כרטיס טיסה?" שאל צ'אנגבין "כן" "אז אתה יוצא בטיסה הבאה" קבע לי נואו.
באנג צ'אן נתן להם חיבוק אחרון, סיים את האוכל והלך לישון. הוא נרדם.
נקודת מבט פליקס:
הגענו הביתה אמא הייתה במטבח והכינה את ארוחת הערב.
הראיתי לבנים איפה חדר האורחים. הם נכנסו הורידו תיקים ונכנסו להתקלח. ( לא לחשוב כחול כי הם לא נכנסו ביחד! )
שכולנו סיימנו
התיישבנו בסלון עד שאמא אמרה "הארוחה מוכנה".
ישבנו מסביב לשולחן והתחלנו לאכול. עד שפתאום ראיתי את האן וסונגמין מתלחששים. הסתכלתי עליהם במבט סקרן תוהה על הם יכולים לדבר בלעדיי. ולא רק זה בסוף הארוחה הם צירפו את אמי ללחשושים, הדבר היחיד שהצלחתי להבין מהם זה חיוכים מרושעים והנהונים אחד לשני.
כשסיימו את האספה שלהם, אמא הלכה לחדרה והבנים באו ליידי בסלון "רוצים לראות סרט או לשחק משהו?" שאלתי אותם והם ענו פה אחד "בוא נשחק אמת או חובה" צחקקתי מהסנכרון שלהם והבאתי בקבוק מהמטבח והתיישבתי בניהם על הריצפה.
ואז דפיקות בדלת פתחתי וראיתי את איי אן הוא קצת איחר אבל לא נורא הראיתי לו באיזה חדר לשים את התיק שלו וחזרנו לסלון. איי אן התיישב ושאל אם הוא פיספס משהו רציתי להגיד שלא אבל האן הקדים אותי "תנחש את מי ראינו היום בספרייה" הוא אמר והרים את גבותיו כמה פעמים "את הקראש של פליקס, אני צודק? נכון?" "כן, אבל הוא עוד פעם עשה את עצמו כאילו הוא עסוק במשהו והתחמק מלהגיד לו שלום" נאנח סונגמין "לא אני לא" אמרתי מנסה להגן על עצמי אבל אני יודע שאני לא מצליח כי הם חברים שלי והם מכירים אותי טוב מדיי.
"טוב בואו נתחיל לשחק" ניסיתי להחליף נושא "אני ראשון" קבע אייני ולקח את הבקבוק "אני שני" אמר סונגמין "אני שלישי" אמרתי "אז אני אחרון , כמו תמיד" נאנח האן אייני התחיל לסובב ואמר "פקק שואל והתחתית של הבקבוק נשאל" לרוע מזלי יצא שאייני שואל אותי שלושתם צחקו בהתרגשות למראה התוצאה "אמת או חובה?" שאל.
פחדתי כי אייני הוא הראש הכי כחול בחבורה אז אין לדעת למה הוא מסוגל. חשבתי קצת ואז אמרתי "חובה".
היי כולם מקווה שאהבתם
תודה לכל מי שקורא , מצביע או מגיב
אתם לא יודעים עד כמה זה כיף לי לראות שמישהו אוהב/ת את הסיפורים שלי
אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הפרק
ואם יש לכם רעיון או משהו כזה זה יכול מאד לעזור
אוהב אותך❤😘
YOU ARE READING
love❤stay
Fanfictionפגשתי אותך במקרה במקום העבודה שלך בזמן שהייתי במשימת ריגול עם שניים מחבריי הטובים התאהבתי ממבט ראשון יש לי חברים מעצבנים אם לא הם כבר הייתי מגלה לו השיפים: סונגבין היונליקס מינסונג ג'ונגצ'אן הסיפור משתפר עם הזמן.
