Mistress of evil [1]

פרק 2

מילה

שקט.
זה כל מה שביקשתי.
אז כששמעתי שלוש דפיקות על הדלת שלי, שקלתי לא לקום לפתוח אותה.
ככה שעמדו בפני שלוש אופציות:
1. לקפוץ מהחלון
2. להתחבא מתחת למיטה
3. לתקוף את מי שעומד להיכנס.
בחרתי באופציה הרביעית. לפתוח.

אני יכולה להישמע לעצמי חזקה מאוד אבל בפועל אני הפחדנית הכי גדולה. 
אני יכולה לרצות אלף דברים במוח שלי אבל אני לעולם לא אעז באמת להשיג את מה שאני רוצה. אולי בגלל זה אני אשאר תקועה במקום הזה לנצח. אתחתן עם איזה מישהו שאבא שלי יבחר. אתחתן בחתונה שאבא שלי יבחר. אשריץ את כמות הילדים שאבא שלי יבחר. הכל מה שאבא שלי יבחר.

אולי אני אשמע ממש סתומה עכשיו. אבל הלוואי והיה מגיע מישהו שיוציא אותי מכאן.
אפילו לא אכפת לי איך הוא נראה. שיהיה גבוה, שמן, עם גבות מחוברות. רק שיוציא אותי מכאן. זה לא החיים שאני רוצה והבריחות האלה שאני מנסה לעשות לא עובדות.

הדרך היחידה לצאת מכאן היא אם מישהו יעזור לי או אם אבא שלי ימות.
האופציה הראשונה מרגישה לי בלתי אפשרית כי אני אפילו לא יכולה לצאת מכאן כדי למצוא מישהו שיצליח אולי להוציא אותי. אולי זו מילת המפתח.
ואופציה ב, עם כמה שהיא נשמעת מפתה, הוא עדיין אבא שלי. למרות שהוא לא דואג כמו אבא או מחבק כמו אבא, אני עדיין חלק ממנו, הדם שלו זורם לי בורידים.
ייאיכס זה אפילו מגעיל אותי לחשוב על זה.

עוד שלוש דפיקות.

טוב זה רגע האמת.
קמתי מהמיטה צועדת לאט לכיוון הדלת נותנת מבט קטן על איך שאני נראת. בגדיי עקומים ושיערי קצת מפוזר מהשכיבה הממושכת והבהיהה בתקרה. משהו קורה. אני מרגישה את זה. בדרכ אבא פשוט דואג לפתוח לי את המנעול שאני אצא מתי שבאלי אבל הפעם הוא שלח מישהו. פתחתי את הדלת לאט רואה את אלכסיי, ראש צוות האבטחה או בתפקידו השני, אבא של נוקס.
"היי" קולי בקושי נשמע אבל הכרחתי את עצמי להרים את ראשי אליו.
"אבא שלך רוצה אותך בחדר שלו" כל כך קר. כל כך שונה מהבן שלו.

רוק נתקע בגרוני, האוויר בקושי נכנס ואלוהים כמה באלי שתיקח אותי עכשיו.
משהו בהחלט קורה ואני במרכז העניינים.
התחלתי לשקול את האופציות שלי שוב.
עד שאני ארוץ לחלון הוא יתפוס אותי וגם אם לא הוא יקפיץ את כל החיילים האחרים. להתחבא מתחת למיטה זו לא אופציה הוא כבר ראה אותי. והאמת לא היה לוקח להם הרבה זמן למצוא אותי.
האופציה האחרונה שלי. לתקוף.
גורם ההפתעה כבר אין לי ככה שאין לי שום יתרון והוא יפיל אותי על התחת בשניות ושלא נתחיל לדבר על העונש שאני אקבל. פאק אני שונאת את החיים שלי.
"אני יכולה לפחות להתארגן?" ביקשתי ממנו מנסה כן ליצור קשר עין בשביל קצת סימפטיה. אבל כלום. "קדימה" אמר לי זז מהדלת מה שהבהיר לי שהתשובה היא לא.
יצאתי מהדלת מתקדמת אחרי אלכסיי שהוביל אותי עד לחדרו של אבי.