(נקודת מבט רין)
״רין, משפחת בראון באה מחר בערב והם ישנו כאן אל תתכנן כלום למחר.״ אמא צעקה לי מהקומה למעלה.
״קייטי באה מחר״ אמרתי לה והיא הציצה בי מהמדרגות ועשתה פרצוף ״אז תבטל לה״ היא אמרה לי בעצבים וגם צ'ייס הצטרף לשיחה ואמר לי ״רין אתה איתה כל הזמן והיא אפילו לא המיועדת שלך.״ ואמא הצדיקה אותו.
״אני לא מבטל כלום תסתדרו עם זה שהיא כאן״ צעקתי עליהם בעצבים, אני יודע שצ׳ייס ואמא שונאים אותה ואני לא מבין למה.
את אמא אני יכול להבין... היא ראתה אותנו מתמזמזים במטבח לא מזמן אבל אני לא מבין את צ'ייס הוא סתם שונא אותה.
הלכתי לסלון לכיוון של צ'ייס ״למה אתה כל כך שונא אותה?״ שאלתי אותו וכיביתי את הטלוויזיה כדי שהוא יסתכל עליי והוא העביר את המבט שלו לכיוון שלי
״אני לא שונא אותה, באמת, היא ממש אחלה אבל יש דברים יותר חשובים שאתה צריך להתרכז בהם כמו למצוא את המיועדת שלך, אתה איתה כל היום ואפילו לא נותן לאנשים אחרים הזדמנות אתה לא מסכים להיפתח אל אף אחד אני לא אומר שזה בגללה אבל אולי העובדה שאתה יוצא איתה לוקחת חלק בזה״
הוא התחיל לדבר איתי על זה שאני צריך למצוא את הנפש התאומה שלי וזה עיצבן אותי הוא כבר בן 19 ולא יוצא או אפילו מדבר עם הנפש התאומה שלו אם הוא חושב שאני אקשיב לו הוא טועה.
אני יודע שאני מתנהג כמו ילד אבל הוא מעצבן אותי.
״אתה מדבר כאילו אתה מינימום התחתנת עם המיועדת שלך אתה אפילו לא יודע מי זה למה נראלך שאתה יכול להגיד לי דברים על יעוד״ אמרתי לו והרמתי את הקול במשפט האחרון והיה נראה שהוא נעלב מזה.
״רין״ הוא הרים מעט את הקול ודיבר בקול עצבני ״אתה לא יודע כלום עליי אל תנסה לשחק אותה ומי אמר שלא מצאתי אותו אה?״ הוא אמר לי.
״רגע אז מצאת אותה?״ שאלתי אותו במבט מתעניין והוא בא להגיד משהו ואז אבא נכנס בדלת של הבית ״היי בנים מה קורה?״ הוא שאל. ״בסדר״ שנינו אמרנו באותו הזמן
״צ'ייס אני צריך אותך שניה, אתה יכול לבוא?״ אבא קרא לצ׳ייס והם הלכו ביחד לחדר עבודה שלו. מה שעצר את השיחה שלנו
קפיצת זמן לערב
״צ׳ייס אני צריך לדבר איתך״ אמרתי לו נכנס לחדר שלו רואה אותו יושב על המיטה ופאי לידו
טרקתי את הדלת של החדר שלו והלכתי... צ'ייס כבר יודע שאני שונא את פאי אז הנחתי שהוא לא ישאל אותי יותר מידי שאלות אבל איך שהתקדמתי לכיוון החדר שלי הוא צעק לי לחזור.
והנה אני הולך חזרה לפגוש את לוציפר בכבודו ובעצמו היום הזה לא יכול להיות גרוע יותר
נכנסתי לחדר של צ'ייס ״מה?״ אמרתי חסר סבלנות עם מבט עצבני ונראלי שהם הבינו את הרמז אבל הם משחקים אותה טיפשים ״שב״ שניהם אמרו ביחד והצביעו לכיוון המיטה של צ'ייס
התיישבתי על המיטה מחכה שהם יתחילו לדבר ״מה קרה?״ שאלתי רוצה כבר לעוף משם
״מה רצית לשאול אותי היום בבוקר״ צ'ייס אמר ופאי חייך אני שונא את החיוך המתנשא הזה שלו חיוך צדדי מעצבן כזה אבל אני חייב להודות שמשהו בו מושך קצת, רגע מה לא הוא לא מושך אותי! הוא מעצבן וחתיך שום דבר חוץ מזה.
הוא גם לא כזה חתיך! כן הוא רק מעצבן.
לא שמתי לב והתחלתי להסמיק מהמחשבה הזו
פאק
״לא משנה זה לא כזה חשוב״ אמרתי מהר מוכן ללכת משם כמה שיותר מהר ״נו רין אל תיהיה כבד, זה בגלל שאני כאן נכון? בגלל זה אתה לא רוצה לדבר״ פאי יותר אמר מאשר שאל אבל אני אחזיר לו ״כן אתה זו בדיוק הסיבה״ אמרתי לו בטון מרושע חחח אני גאון
״אני שמח לדעת שאני כל כל מעניין אותך רין רין זה ממש מחמיא לי״ הוא אמר ושלח לי נשיקה באוויר
באותו הרגע הצבע אור שלי הפך להיות אדום כמו עגבניה, עם העצבים שעברו בי באותו הרגע יכלתי לרצוח מישהו, מישהו מאוד
ספציפי
״אויש אתה מסמיק בגללי כזה חמוד״ הוא אמר ואני הייתי צריך הרבה מאוד כח עצמי כדי לא להעיף לו כאפה שכנראה לא תזיז לו... זה עצוב אני חצי מהגובה שלו הוא בטח חושב שאני כמו גמד עצבני עכשיו
״טוב נו מה רצית להגיד לי״ צ'ייס אמר לי בזמן שאני שולח לפאי את המבט הכי מאיים שיכלתי להוציא.
״עזוב״ אמרתי ויצאתי מהחדר שלו בכעס ושוב טרקתי את הדלת של החדר אחרי.
פרק הבא תיהיה נקודת מבט של פאי
זה הספר השני שאני כותבת אז אל תצפו ליותר מידי ואת הראשון בכלל לא הצלחתי לסיים
