(נקודת מבט רין)
פאי יצא מהחדר אחרי שביקשתי ממנו להביא לי תה, כשחושבים על זה הוא דיי חמוד ומתחשב לעומת מה שחשבתי שהוא יהיה, בלי ששמתי לב התחלתי לחשוב עליו מפני שעברו כבר משהו כמו חמש דקות והוא עדיין לא חזר עם התה שלי.
עשיתי את הדבר היחיד שיכול להעסיק אותי עכשיו מבלי לגרום לי לשבור משהו מעצבים או תסכול, התקשרתי לקייטי שלי ״הלו בייב?״ שמעתי את הקול היפה שלה מהצד השני של השיחה ״קייטי שלי אני מתגעגע״ דיברתי לטלפון בעצב ״בייב קרה משהו? אתה רוצה לדבר?״ היא אמרה בקול מודאג, אחד הדברים שאני הכי אוהב בה זה זה שהיא תמיד מקשיבה לי וישר מבינה שמשהו לא בסדר היא כמו החצי השני שלי ״כ-כן״ אמרתי מגמגם תוך כדי שיורדות לי כמה דמעות ״בייבי שלי איפה אתה? רוצה שאני אבוא?״ קייט אמרה בדאגה ״א-אי אפ- אפשר״ אני אומר בבכי ״למה?״ קייט ממשיכה לשאול אותי ונראה לי שיש לי התקף חרדה פתאום ״בג-לל שאני לא ב-בבית״ אני מגמגם למסך הטלפון
״אוקי... אז איפה אתה?״ קייטי המשיכה לשאול ״א-אני אצל פאי ו-ומייק~י״ אני אומר ומנגב את האף שלי שכבר ניהיה אדום מבכי ״רין רין שלי מה קרה?״ קייטי ממשיכה לשאול אותי בקול מודאג, אני בדרך כלל לא בוכה ככה בטלפון כשאני מדבר איתה ״א-אני לא יודע.ע״ אמרתי בקול שבור וניגבתי את הדמעות ״אוקי רין רין, אתה רוצה שאני אבוא לאסוף אותך בייבי?״ קייטי שואלת אותי ״כן... אבל לא משנה אני בסדר״ אמרתי בקול קצת יותר יציב אחרי שניגבתי את הדמעות שנשארו לי על הלחיים
״אוקי בייבי שלי אני אעשה מה שאתה רוצה אבל אם אתה צריך לדבר עם מישהו לפני אני כאן״ קייטי שלי אמרה לי מבעד לטלפון ״תודה קייטי אני אוהבת אותך מאוד~ אבל אני צריך לנתק״ אמרתי וניתקתי לה, אני מרגיש אשם שלא אמרתי לה על מה שקרה עם פאי מקודם יותר אבל אין לי ממש מה להגיד
״רין רין מה קרה?״ פאי שאל אותי כשהוא נכנס בדלת חדרו וראה אותי עם דמעות בעיניים ״כלום״ עניתי לו בלי לפרט יותר מידי, משום מה אני הרבה יותר רגיש לידו משהו בו משגע אותי
״נו רין~רין תגיד לייי״ הוא התבכיין כמו ילד קטן, הוא יכול להיות ממש חמוד כשהוא רוצה ״א-ני בכיתי ועכשיו קייטי אמרה שהיא תבוא לקחת אותי~ אבל אז אמרתי לה שאני לא יכול ללכת איתה~״ אמרתי לו בזמן שאני מגמגם, אני מוצא את עצמי קצת מפחד מהתגובה שלו אחרי כל מה שהוא עשה בשבילי פשוט להתנהג עליו ככה מרגיש לי כפוי טובה
״אתה רוצה לספר לי למה בכית?״
הנדתי בראשי לשלילה, לא יודע מה להגיד ומוצא את עצמי מפחד ממנו שוב, לא יודע למה אפילו הרי הוא מתנהג אליי כל כך טוב כאילו בכל זאת אני אמור לשנוא אותו והוא נראה כזה גברי ומפחיד עם השיער השחור שלו והעיניים השחורות האפלות האלה.
״אני לא מבין מה קרה, אתה יכול לספר לי? אני רוצה לנסות להבין אותך קטנצ'יק״ פאי שאל בקול שקט בזמן שהוא מתקדם לכיוון שלי ומתיישב על המיטה שלו ״אני לא יודע״ אמרתי לו תוך כדי שאני מרים מבט אל העיניים שלו ״זה בגללי רין רין?״ ״אני לא אכעס אל תדאג״ פאי המשיך לנסות לדבר איתי בזמן שהוא מתקרב אליי קצת יותר ומושך אותי לחיבוק איתו אני מרגיש כאילו הוא יודע הכל עלי בלי שאני אגיד לו מילה, זה מרגיש טוב, הוא מרגיש טוב, להיות איתו זה מרגיש טוב, החיבוק שלו מרגיש טוב. הכול בו כל כך מושלם ״זה בסדר אם נשאר ככה קצת בבקשה?״ התחננתי לפאי תוך כדי שאני מהדק את החיבוק שלנו יותר ״ברור קטנצ'יק״ הוא אומר כאשר הוא מחזיק בי ומניח את הראש שלי על הכרית, כרגע אנחנו רק בוהים אחד בשני עד שהשני יגיד משהו וגם אם לא נגיד זה לא משנה זה מרגיש טוב, לשנינו אני מקווה.
