תראה אותם מתים

חלק 2

אדי יכל להריח ריחות של בישול מהמטבח שהיה שבקומה השנייה. אלה היו ריחות נעימים, של קינמון נאפה, וזה גרם לו להסיק שגברת טרנז היא לא האחראית על הבישולים היום.
הוא יצא החוצה למסדרון. מימינו, על הקיר, היו שני גזירי עיתון ממסוגרים יפה, תלויים בצורה ישרה.

הראשון היה גדול, מרהיב, כמעט בגודל של כרזה. במרכזו הייתה תמונה ענקית, צבעונית, שכיסתה כמעט את כולו. הופיעו בתמונה עשרות אנשים חוגגים. רובם התחבקו, חלקם הניפו אנשים אחרים באוויר, וחלקם כמו השליכו את עצמם קדימה, בידיים מונפות. היה אפשר לראות את האושר בכל מקום – הוא ניבט מהעיניים של אנשים, מהחיוכים שלהם. היה אפשר כמעט לחוש את האנרגיה של התמונה יוצאת החוצה מהנייר. אדי ידע בדיוק מתי התמונה הזו צולמה – אחרי שהרוסים נכנעו סוף כל סוף, וארצות הברית הוכרזה רשמית כמנצחת במלחמה. אחרי שבע שנים, שבע שנים ארוכות של לחימה, הם קיבלו את החופש שלהם, ארצות הברית הגדולה והמקסימה התברכה בזכות לשכוח סוף כל סוף מכל דברי המלחמה המעיקים האלה.

גזיר העיתון השני, שהיה קטן יותר ומוקף במסגרת כסופה, הציג תמונה בשחור ולבן של גברת טרנז, מלפני כמה שנים, כשהיא הייתה קצת יותר צעירה ומושכת. השיער הכהה שלה, גם אז, היה אסוף על העורף שלה בצמה מהודקת, והמבט שניבט מהעיניים שלה היה רציני וקשוח. הזרועות שלה היו משולבות על החולצה המהוקצעת שלבשה. מלמעלה היה כיתוב באותיות מהודרות. הוא מעולם לא ידע לקרוא, אבל כבר זכר מה היה כתוב שם-

״טיר רידג׳ – מקום חדש ליתומים שכולים בעיירתנו!״ באותיות גדולות ומפונפנות. מתחת לכותרת הזו, הייתה פסקה כתובה בפונט קטן יותר, שגברת טרנז כיסתה בטוש שחור. תמיד סיקרן את אדי לדעת מה היה כתוב שם, אבל היה נדמה שהוא לא עומד לגלות לעולם. ההשערה הטובה ביותר שלו הייתה שהם כתבו שם משהו על טיר רידג׳, הקרב שעליו בית היתומים שלהם נקרא, ואותו האחד בו ההורים שלו עצמו נהרגו, בגלל שהסיפור שעמד מאחורי השם של בית היתומים שלהם הוא ללא ספק די מביש. אבל עדיין, הייתה לו הרגשה שזו לא הייתה הסיבה שגברת טרנז צינזרה את הפוסטר, ושאולי היה איזה משהו נוסף שהוא לא ידע עליו.

המדרגות חרקו בחוזקה בזמן שהוא עלה לקומה השנייה. המטבח היה ממש קרוב למדרגות, וניחוח הבישולים המתוק היה חזק ומתוק להפליא בשלב הזה. אולי אפילו מתוק מדי לטעמו של אדי – ריחות כאלה הציפו אותו וגרמו לו לבחילה. דרך דלת המטבח הפתוחה עד כדי חריץ, הוא יכל לראות את לוסי מהמהמת לעצמה ובוחשת בסיר דייסה עצום ומעלה אדים. השיער החום והמבריק שלה היה פזור והגיע לה עד המותניים, והיא לבשה שמלת עבודה שחורה ורפויה, שלמרות שלא החמיאה לה במיוחד, עדיין איפשרה לאדי להבחין בקימורים שלה. לוסי הייתה רק בת חמש עשרה, צעירה מאדי עצמו בשנה, אבל היא כבר הייתה מפותחת מינית כמו גברת טרנז. אם כבר, השדיים שלה היו אפילו גדולים יותר.