פרק 6

253 25 4
                                    


נקודת מבט לואי:

אני יכול להעיד על כך שנהנתי אתמול ויכול להגיד בפה שלם שאתמול היה מדהים, רק אם הייתי זוכר מה קרה או איפה אני בכלל. מצד אחד זה היה רעיון טוב לצאת למסיבה הזו, אך שאני לא זוכר מה היה שם ואם עשיתי משהו או פגעתי במישהו, זה לא נשמע כבר רעיון כל כך טוב. 

שפקחתי את עניי הבטתי באיטיות בחדר שבעיצוב לבן רגיל, הבנתי שאנחנו כנראה בחדר אורחים של מישהו. אך לא ידעתי של מי. מול המיטה הייתה שידת כתיבה עם כדורים ובקבוקי מיים עלייה, אך לא היה לי קול לקום בכלל, היה ארון מעת רגיל עם מיטה לבנה ושלוש תמונות יפות על הקיר מעל המיטה שאני ונייל היינו עליה.  

אני לא חושב שאני במלוא המודעות שלי עדיין ואני חושב שאני צריך כדור דחוף יותר מכל דבר אחר. הצצתי בנייל שישן ליידי עדיין. פניו היו מקווצות כמו תמיד שישן וחזהו נראה מהמצעים שהסתירו רק את פלג גופו התחתון.  

הסתכלתי סביבי על החדר ולמרות שרציתי לקום ולדעת איפה אני, לא היה לי את הכוחות הנפשיים באמת לעמוד על הרגליים שלי ולצעוד. אז מה שעשיתי בזמן שהייתי ער,  היה לחזור לשכיבה ליד נייל.    

העפתי יד על גופו של נייל בתקווה שפגעתי בו וששמעתי אותו מתחיל לקלל אותי במלמולים לא מובנים, ידעתי שהוא ער. צחקתי ועליתי על גופו, חיבקתי אותו בחוזקה ונשקתי לפרצופו המנומנם ללא הפסקה "אתה רוצה לעוף ממני?!" דחף אותי לצד שלי על המיטה.     

צחקתי וקמתי לישיבה מתמתח "אוי קטן שלי" נשקתי לראשו והוא רק דחף אותי בידיו "אין לי כוח אלייך, כואב לי הראש" מלמל ועצם אותן שוב "לפחות תשן אחרי שנגלה איפה אנחנו.." נשפתי.

נייל פקח את עניו ולפני הספיק לדבר הוא רכן לצד המיטה והקיא על הרצפה, ראיתי שהוא רק בטרינינג ועם חולצה שמעט גדולה עליו. התקדמתי אליו בזחילה וטפחתי עם ידי על גבו בעדינות, שומע את היריקה האחרונה ועוזר לו להתיישב בחזרה על המיטה ולהישען עליי.   

הושטתי את ידי לקחת מגבונים מהשידה ליד וניגבתי את פיו באיטיות "אני עומד למות" יבב בכאב "תמות אחרי שנצא מפה" קמתי על רגליי באיטיות ובחנתי את החדר. רואה את נייל גם בוחן רק ממקומו.  

הלכתי אל השולחן כתיבה ולקחתי את הכדורים ושני הבקבוקי מים, במהירות בלעתי את הכדור בעוד שזרקתי לנייל כדור ובקבוק גם כן. "אתה זוכר משהו מאתמול?" תהיתי אך שהנהן בקטנה חייכתי "היית בחדר עם שלישיה נראה לי.. ושתית יותר ממני" הנהנתי.

משום מה הזיכרון של נייל גרם לי לפלאשבק קצר מאתמול. פקחתי את עניי והרגשתי אמיצות עולה ללחיי "אוי אלוהים נייל" מלמלתי והוא הסתכל עליי מבולבל "ליקקתי ארנק" ואני נשבע שלא הייתי בהלם בחיים שלי כמו עכשיו "אתה מה?" קיווץ את גבותיו.

Teacher's Pet // L.SWhere stories live. Discover now