שמעתי דפיקה על הדלת ולפני שהלכתי לכיוון פתח הבית, הסתכלתי על שולחן האוכל שמאורגן לקראת המפגש שקבענו במכון קעקועים עם ליאם למרות שאני יודע שכרגע זה מפגש יותר מצומצם מהמפגש הקודם ככה שיהיה ללואי את ההזדמנות להרגיש גם יותר בנוח סביב החברים היותר הקרובים שלי קודם ורק ולאחר מכן שיתחבר אל השאר.
אני מחכה לכך שלואי ירגיש איתם בנוח כי ככה יהיה יותר קל להיפגש איתם והוא לא ירגיש חייב לבוא אלה גם ירצה לבוא וירגיש איתם רצוי, לאט לאט נגיע למצב הזה אבל אני לא ממהר איתו כי אני רוצה שיקח את הזמן שלא בלהתאקלם עם החברים שלי שחלק מהחיים שלי שאליהם הצליח גם מעט להתאקלם.
הצלחתי לשים לב שלואי מצליח להתרגל לסגנון חיים שלי, התרגל מעט לבגרות, לעיסוקים, חוסר מנוחה, לדיבורים, לכיבוד וליחס. וכמו שהוא התחיל לנסות ולהשתלב עם החיים שלי אני ככה מתחיל להשתלב בסגנון החיים שלו כמו לשטויות שלו, למנוחה, להיות מעט ילדותי, להתחיל מעט שיחות קלילות, לזרום ולהצליח קצת לחזור לתקופת הנערות.
הלכתי לכיוון דלת הבית ופתח אותה מציג לעניי את לואי קטלין ונייל שכנראה באו ישר אחרי הבית ספר ביחד לפי התיקים שעל גביהם והבגדים שאני קורא להם 'הרגע קמו משינה והלכו לבית ספר' וזה מה שלרוב הם לובשים לבית ספר לפי מה שאני רואה גם בכיתה. שלושתם עמדו בטרנינגים שגדולים עליהם ופוטרים גם כן, הלבוש גרם להם להראות קטנטנים יותר עם רצון לכרבל אותם.
לואי התקדם אליי וחיבק אותי עם נשיקה על הלחי שלי שבבירור מסמנת ביישנות לפי כך שלא נישק אותי על שפתיי, אחזתי בו בין ידיי ומנשק אותו על מצחו מרגיש איך גופו מצטמרר למגע שפתיי שמעט חמימות על עורו הקר וגרם לי לדאוג לגבי איך שהלך לבית הספר.
"בייבי קטן. איך אתה?" הוא הנהן כנגד כתפי ולא שחרר את החיבוק ממני "בסדר אדוני, איך אתה?" שאל והתרחק מכתפי מסתכל עליי עם חיוך קטן לפני שהתנתק מגופי והסתכל על החברים שלו שעדיין עומדים בפתח הדלת.
בחנתי את בגדיו והיה אפשר לראות חולצה ארוכה מתחת לפוטר שלבש אך בבירור זה לא הספיק כלל כי גופו היה קפוא והיה אפשר לראות שמעט רועד מהקור שהיה בחוץ. אני צריך לדבר איתו על זה מאוחר יותר, אני רושם לעצמי.
לואי התקדם לפינת האוכל כמו שהתרגל לעשות מתי שבא אליי אך החזקתי בידו וסימנתי לו ללכת לסלון, הסתובבתי אל שני הנערים האחרים וחייכתי אליהם יודע שהם מובכים להיות בבית של המחנך שלהם מה שאפשר לגמרי להבין.
הם נכנסו כמה צעדים לבית בעודי סוגר את בדלת מאחוריהם ומתקדם לסלון שהם מהולכים לידי, שקטים מבדרך כלל מה שגורם ישר לפתוח את הפה בשביל לא לגרום להם כל כך מבוכה ממה שהם מרגישים כבר "איך אתם?" נייל הרים את עניו אליי וקטין גם כן בעודם מתיישבים ליד לואי על הספה.
YOU ARE READING
Teacher's Pet // L.S
Fanfiction״כשהלכתי למועדון עם נייל לא ציפיתי שאני אפגוש משהו שמעניין אותי כל כל כמו שהוא מעניין אותי רק חבל שלבסוף הוא המורה שלי״
