שוב אני חוזרת לתיכון, התיכון הכי גרוע בעולם,או בקיצור הג"ב.
המשמעות האמיתית היא השגים גבוהים בשבילך. אהא..
החלטתי לא לריב עם אמא שלי היום בבוקר ובאמת לקום וללכת להג"ב, וכמו שציפיתי זה היה יום רגיל, רגיל בשבילי כן?
התיישבתי במקומי והמורים העבירו בדיחות שנונות על ההעידרויות שלי מהבית ספר.
"מה קרה נזכרת לבוא היום?" המורה רחל צחקה כאשר הגיעה לשם שלי והופתעה לשמוע תשובה .
"נזכרתי "עניתי וחייכתי לעברה, "אמרת משהו?" היא שאלה והרימה את מבטה מהיומן, אני כבר רגילה לזה שאני לא יודעת לדבר מספיק מהר כדי שישמעו אותי לפני שהקול שלי נבלע בקהל,
" לא אמרתי כלום" עניתי בנימוס מוציאה את הציוד,
השעות עברו, והשיעור שהכי שנאתי הגיע, גיאוגרפיה, הבעיה היא שאני לא לומדת בכיתה הרגילה שבה אני לומדת בכל השעות,
אני בכיתה אחרת והבעיה היא התלמידים.
בדרך כלל לא אכפת לי להיות מוזרה ושונה עם המחשבות, דעות, לבוש וכולי
אבל כשאני מחוץ לבועה הנוחה שלי , מחוץ לאנשים שדומים לי , אני נוטה לעשות שטויות ולקחת המון תשומת לב.
אני באמת מנסה לא לקחת תשומת לב , אבל אני לא יודעת מה אני עושה שמושך כלכך הרבה דברים אלי.
היום החלטתי להיות שמחה , לכן התחלתי לדבר עם אנשים וברגע שעשיתי את זה, אוי איזו טעות מרה.
"אז מה היא שוב פעם פה?"אלדד אמר מביט בי ואז מחליט שאין לו כוח אלי.
בעיה מספר שתיים בי, אני לא יכולה לשתוק.
"כן אני כאן"אמרתי מביטה בו , לאחר השיעור הראשון בגיאוגרפיה היה הפסקה בין השיעור השני שכן, גם הוא גיאוגרפיה.
ילדים חשבו שיהיה מצחיק לראות אם השיער שלי יכול להחזיק דברים כמו פירורי מחקים, סיכות מהדק.
אני חושבת שהם בדקו מתי אני אגיב, וזה לא היה מי יודע מה איטי,
"מה אתה לעזאזל חושב שאתה עושה?!" צעקתי על אחד הילדים,
"מה היא רוצה ממני?? זה הוא מפגרת" עידו אמר וחבורת הבנים החלה להפיק את התועלת,
התחלתי לצעוק על כולם שלא אכפת לי יותר,
"יאלה מי הגבר שעשה את זה, יאלה תגיבו"
"חבורת אפסים."אמרתי מתעצבנת יותר ויותר.
אני לא מאמינה ששוב השפלתי את עצמי ככה, צעקתי עליהם והם השפילו אותי במילים אחדות .
לצערי הרב, ראו שאני נואשת.
חבל שהם פשוט לא הרביצו לי, זה יותר פשוט מלנהל שיחות וריבים.
מכות, הדבר היחידי שאני טובה בו.
אחרי שהצלצול מידי פעם במהלך השיעור הרגשתי שזורקים עלי דברים,
בסוף כשיצאתי מהכיתה הרגשתי שחלף לידי משהו ענקי, פלסטלינה? למזלי הוא לא פגע בי ופגע בדלת לידי, פשוט המשכתי ללכת משם כיאלו לא אכפת לי יותר,
למזלי אני יכולה ללכת הביתה עכשיו.
יום מתסכל-נמאס לי, זה לא מצחיק אותי יותר.
