השראה ברמה אחרת

הקדמה

בום! 

"גול!!! והינה הצעקות מהיציע! 1:0 לברצלונה! בדקה ה87 מסי מוכיח לנו פעם נוספת כמה שהוא מיוחד! כששריקת הסיום תגיע, ברצלונה תנצח פעם נוספת בליגת האלופות! גם 2015 שייכת לברצלונה ולמסי!"

ברצלונה:

"אני בבית!" קרא ליונל בהקלה. 

"והו!!!" יצאה אנטולה מהסלון בחולצה של אוהדת ברצלונה, כובע אדום כחול, וחצוצרה.

בום!

"איזה גול!!" צעק מטאו מהחדר הסמוך והגיח בריצה תוך חיכוי מדויק של אביו. אחריו הגיע טיאגו וצרח בקולו הצפצפני: "גם 2015 שייכת לברצלונה ולמסי!" 

"היי, ילדים, לא להשתולל! אבא שלכם הרגע חזר ממשחק והוא מאוד עייף."

דלינג דונג!

"הזמנת משהו, כלומר משלוח?" שאל ליונל את אשתו במבט מהסס.

"לא." החזירה לו אנטולה מבט מודאג.

דלינג דונג!

"אני אפתח." אמר ליונל. הוא התקדם לעבר הכניסה לבית ופתח את הדלת.

בחוץ לא היה אף אחד, אך שכב מכתב חצי מחוץ לתיבת הדואר בגינת הוילה הענקית של משפחת מסי.

ליונל הוציא את המכתב מתיבת הדואר ומילמל לעצמו: "בטח עוד מכתב מעריצים..." וחזר פנימה כשהמיכתב בידיו. בטח מטאו וטיאגו ישמחו לקרוא איתו את המכתב. הוא נכנס לסלון וראה אותם רודפים אחד אחרי השני.

"היה שם מישהו?" שאלה אנטולה, ולא הבינה למה חזר כל כך מהר מהגינה.

"לא, אבל מישהו השאיר בפתח מכתב, בטח של מעריץ." ענה ליונל לאשתו.

"מטאו וטיאגו ישמחו לקרוא איתך את המכתב. תקרא להם בשביל שישמעו כמה אתה חשוב לאנשים מסוימים בעולם, וכמה מעריצים יש לך, ותוך זה, תספר להם איך הרגשת במהלך המשחק, ומתי ששמת גול."

"מטאו, טיאגו! בואו תיראו איזה מכתב מגניב קיבלתי!" קרא ליונל בהתאם לעצה של אנטולה.

"קיבלת מיכתב? מתי?" שאל מטאו.

"מגניבבבבב!!!"קרא טיאגו. "תקריא לנו?"

"בטח! למה לא?" ענה ליונל בשמחה והחל להקריא את המיכתב בקול רם:

לליונל מסי היקר,

אני כותב אליך ממדריד. קוראים לי רובי, ואני מעוניין שתעביר לי שיעורים פרטיים. אני באמת מעוניין ללמוד ממך לשחק יותר טוב, ושתראה לי כמה מהמהלכים שלך. תשלח לי תגובה בהקדם בבקשה!

להתראות לבנתיים, רובי!