כשאלפים פוגשים חצויים ...

ביאנה

שמעתי אנקת כאב מהמיטה לידי ועיני נפתחו
" קיף ! "
קיף שכב במיטה הכחולה וחייך חיוך קטן כאוב .
" אאוץ', " מלמל .
הסתכלתי עליו בדאגה .
" איפה סופי...? " שאל ועיניו סרקו את החדר
והרגשתי דקירת כאב בחזה .
" אני...אני אלך לקרוא לה "
סופי היא חברה שלך , תתאפסי!
היא אוהבת את קיף והוא אותה , זה ברור , הוא לא יאהב אותך , אז תתחילי לשמוח בשביל חברה שלך ! קרא קול בראשי וקול אחר, יותר חזק ומשכנע ענה לו .
כן, אבל...כולם אוהבים את סופי...ואפילו לא אכפת לה...
ניערתי את ראשי.
למה אני חושבת מחשבות כאלו בכלל? סופי היא חברה שלי וככה זה, אני מחבבת אותה, אני לא צריכה לחשוב עליה רעות .
קמתי והתקדמתי לעבר הדלת .
" זה בסדר להשאיר אותך לבד? " הסתובבתי אל קיף במבט שואל .
" הכל טוב, אני לא בובת חרסינה .
טוב, אולי חוץ מהמראה המלאכי " הוא חייך את החיוך השחצני שלו והסמקתי .
דיי! אז מה אם הוא חמוד!
יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון הביתן .
פתחתי את הדלת ושם ישבה סופי .
" סופי, קיף התעורר-"
אנבת נכנסה עם מבט חמור סבר לביתן .
" אני שמחה שאתן פה , אני צריכה לדבר איתכן, ועם קיף " אמרה במבט שאומר – זה דחוף.
" קיף התעורר?? " היה נראה שסופי לא שמה לב לאנבת .
הנהנתי ועיניה אורו.
" הוא בסדר? "
שאלה והתחילה להתקדם לעבר הדלת של הביתן .
" אמ...פחות או יותר "
אמרתי וסופי התחילה ללכת הליכה מהירה לעבר המרפאה , היה נראה ששום דבר אחר לא עניין אותה .
התחלתי ללכת למרפאה עם אנבת מאחורי .
כעבור כמה דקות הגענו למרפאה, הדלת הייתה פתוחה .
נכנסנו והלכנו לעבר החדר שבו שכן קיף .
המיטה הייתה ריקה ולידה עמדה סופי קפואה .
" סופי??" רצתי אליה בדאגה .
" איפה קיף ? " שאלתי ועיני ננעצו במיטה הריקה .
" הוא...הוא... " גימגמה סופי ,
" הוא פשוט נעלם במין פיצוץ שחור אדום...ונשאר רק זה..." סופי הגישה לנו ביד רועדת קסדה שחורה שמוטבע עליה חזיר ונשר .
אנבת החווירה .
" זה הגיוני...אחרי הכל...אבל למה..." מלמלה והיה אפשר ממש לראות איך הגלגלי שינים במוח שלה עובדים.
" אז...את יודעת איפה קיף? " שאלה סופי את אנבת בקול חנוק תולה בה מבט עם ניצוץ של תקווה.
אנבת נאנחה .
" אני לא יודעת עדיין כלום...צריך לבדוק את זה"
" אבל את יודעת מי מחזיק אותו " אמרה סופי בקול ודאי.
" אני לא יודעת סופי , אני צריכה לחשוב על זה אני-"
"-מי זה? " סופי קטעה את אנבת באמצע המשפט במבט נחוש .
" אני חושבת... "
" אולי...לא, לא יכול להיות"
מלמלה אנבת במבט מרוכז וחצתה בסערה את החדר, סוגרת את הדלת אחריה .
סופי התחילה להתקדם במהירות שיא אל הדלת ומעדה מהפינה של השטיח שהייתה זקורה כלפי מעלה.
" סופי...? " התקדמתי אל עבר סופי ונגעתי בכתפה בעדינות, כמנסה להראות לה שאני מבינה אותה .
אני הבנתי אותה יותר ממה שהיא חשבה.
אלמלא היא , אני הייתי זאת שחוצה את החדר בסערה, אמר הקול המרושע שישב בקצה מוחי, מאיים לקחת פיקוד.
תשתוק כבר !  חשבתי והפנתי את כל כעסי אל הקול המעצבן . 
עיניה התרוממו אל עיני ובמבטה ראיתי יגון עמוק אך גם נחישות, הנחישות גברה על היגון.
סופי...חשבתי וחמימות התחילה להציף אותי סופי, חברתי הטובה, סופי , זאת שאתייצב לידה בחיים ובמוות , לטוב או לרע .
סופי קמה כשמבט נחש בעינים והלכה לעבר הדלת ולחצה על הידית שנפתחה בחריקה .
ראיתי אותה רצה בדהרה לכיוון אנבת .
היא תפחה על כתפה של אנבת כדי למשוך את תשומת ליבה .
" אנבת , בבקשה, אני יודעת שאת יודעת או לפחות חושדת במי שלקח את קיף.
אז אני מתחננת בפניך, בבקשה בבקשה בבקשה תגידי לי מי הוא " אמרה סופי ותחינה נואשת נראתה בעיניה .
אנבת פתחה את פיה כנראה כדי לומר משהו כשסופי התפרצה שוב
" ומה היה קורה אם זה היה פרסי? מה אם פרסי היה נעלם? לא היית כמוני? לא היית מרגישה שאת חייבת להציל אותו לא משנה מה?" שאלה סופי בחצי צעקה, עיניה דומעות .
" אני מצטערת סופי אבל-"
זה מה שהספיקה אנבת לומר לפני שסופי הסתלקה במהירות, דמעות זולגות על לחייה .
אנבת נאנחה .
" את חייבת להבין אותה " התקדמתי לכיוון אנבת .
" את מבינה , קיף מאוד- "
" אני יודעת, בגלל זה אני נאנחת, אני מכירה את ההרגשה " אנבת קטעה אותי וכיווצה את פניה מעט בתנועה כמעט לא מורגשת, היה נראה שהיא נזכרת במשהו לא נעים .
" אני צריכה לספר לכירון, ולפרסי ו...צריך למצוא את קיף " היא אמרה והתחילה ללכת לכיוון הדלת .
" אני יכולה לשאול אותך שאלה ? " שאלתי בקול חלש ואנבת הסתובבה ,
" כן בטח, מה ? "
איך את מצליחה להתמודד עם כל זה?

איך את מצליחה לחשוב על חבריך תמיד כמשהו טוב?

איך את מצליחה לא לקנא?

לא לקנא בחבריך , במשפחתך , בכל הסובבים אותך ?

כל השאלות האלו עברו לי בראש באותו רגע .
" לא משנה " אמרתי והנדתי בראשי .
אני סתם ילדה מטופשת , יש לי הכל אבל עדיין , קיים אצלי הרגש הכל כך מעצבן הזה.
הקנאה.
אני פשוט בן אדם אנוכי .
" בטוח ? את בסדר? " שאלה אנבת והיה נראה שהיא הסתכלה ממש לתוכי.
לא! אני לא בסדר !
צעק קול בתוכי .
" אני בסדר גמור "
אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ לכיוון אנבת .
הפניתי את מבטי הצידה והסתובבתי , הייתי צריכה למצוא את קיף , לנחם את סופי, לא להיות מרוכזת רק בעצמי .

[ אני רוצה להודות לכולכם על כל התמיכה, זה באמת חשוב לי 🥰
אם יש הערות לגבי כל דבר אני אשמח שתכתבו לי וככה אני אשפר את הסיפור ❤️]