כשאלפים פוגשים חצויים ...

אנבת

אחרי שפרסי סיים לספר לניקו וויל מה קרה לנו בערים האבודות , וויל וניקו עמדו מולנו בפה פעור.
" כירון חייב לשמוע את זה " אמר ניקו . " רגע! עדין לא יודעים שהגעתם ! חייב להודיע להם להפסיק את החיפושים !" אמר ויל בדאגה והוביל אותנו לעבר המחנה . במשך כל הזמן מאז שהגענו ה"אלפים" נשארו שקטים. הלכנו לעבר עץ האורן ששומר על המחנה עלינו על הגבעה ועברנו כלפי עצים גדולים. הגענו לעץ האורן " תעצרו!" קראתי ל"אלפים" כשנזכרתי במחסום השומר על המחנה " מה קרה ?" שאלה סופי , בינתיים קיף המשיך ללכת קדימה , עצמתי את עיני וחיכיתי לשמוע בום כשהוא יתנגש במחסום , אבל הוא המשיך להתקדם מעבר למחסום בלי שום פגע . פערתי את פי . "איך…?" שאלה פייפר מאחורי, המומה גם היא .
" מה?" שאל קיף והתקדם לעברנו " אתם ..הייתם אמורים לא להצליח להיכנס…זה לא הגיוני , אנחנו לא נתנו לכם אישור…" מלמלתי " ברוך הבא לעולם שלנו . חמים אך לא צפוי לחלוטין !" אמר פיץ במרירות " טוב בואו נמשיך . לכירון!" אמר פרסי והתחיל להתקדם במורד הגבעה לעבר הביתן הראשי. כך הקדמנו לעבר הביתן הראשי, לפתע הופיעה קלאריס מולנו "אידיוט!" אמרה ו'הפליקה' לפרסי על הראש " אדיוט! דביל! דפוק! ראש חזיר! " אמרה והלכה אלי
" חסר לך אם את עוד פעם נעלמת ככה , כי אם תעשי את זה עוד פעם , אני נשבעת לך, אני אפורר לך את העצמות לאבק עד שהאלים יודע מה יקרה , ברור ?" אמרה אלי בתוקפנות אך הייתי המומה מכדי לענות . קלאריס… התגעגעה אלינו?
פרסי פנה אלי במבט שואל ומשכתי בכתפי " וזה נכון לגבי כולכם, טרולים. ברור?" אמרה " ומי אתם " שאלה והסתכלה על החבורה מאחורינו במבט מזלזל " חצוים חדשים?"
" הפעם לא " אמרתי וקלאריס קימטה את מצחה " אז אך הם נכנסו ?" שאלה " אמ… האמת שאין לי מושג" אמר ג'ייסון
" טוב, בינתיים בואו נלך לכירון , הוא… ימצא פתרון " אמרה פייפר והתחלנו לרדת למטה אל עבר הבתנים . כעבור כמה זמן הגענו לביתן הראשי . באתי לדפוק כשנפתחה הדלת ובפנים עמד כירון, שנראה, איך לומר את זה… מטורף.
הוא עמד עם עיניים אדומות שיער מבולגן ומבט … מודאג?
הוא נעץ בנו מבט מופתע ומעד אחורה . כשהוא התגבר על ההלם ( זה לקח יותר זמן ממה שאתם חושבים) הוא עמד מולנו במבט חוקר ושלח אותנו להיכנס פנימה .
באופן מוזר בביתן הייתה אווירה קרירה .
בפנים ישב מר ד' ושיחק בפק-מן . " שבו " אמר כירון והחווה בידו אל הכורסאות הכתומות ( כן , זוהרות כמו החולצות , מה יש למחנה עם צבע כתום ?!?) התישבתי בכורסא עם פרסי והוא החזיק לי את היד ( אתם בטח חושבים ,'אווווו' אז לא , הוא היה לחוץ ממשהו ולכן חצי מהעצמות ביד שלי כמעט נשברו . אני אצטרך לפנות לוויל בנושא הזה …)
" מה חשבתם לעצמכם ?!?
יש לכם מושג כמה דאגנו לכם במחנה ?!?-"
" יש נבואה חדשה" קטע פרסי את כירון. מיד הבעת פניו של כירון השתנתה לדאגה "זה רע , אני צריך שתספרו לי כל מה שקרה ואיפה הייתם. עכשיו." אמר בפאניקה .
סיפרנו לו את כל מה שקרה בערים האבודות . מדי פעם הוא הנהן או החוויר לשמע משהו שאמרנו , אך לא פצה את פיו .
סימנו לספר את הסיפור כשנשמע קריאת הפתעה מכיוון מר ד' " פגשתם את ברוטנה?" שאל " ברונטה? כן " אמרתי .
" היי, כולם, פוקוס עלי!
אחרי שהסברתם חמישים פעם את הסיפור שלכם , מה דעתכם להתייחס אלינו? אה, מה אומרים ?" אמרה ביאנה בחיוך מזויף  " ואת ?" שאלה קלאריס בגבה מורמת "ביאנה"
אמרה " ואת קלאריס, נכון ?" שאלה ביאנה, קלאריס רק הרימה את ראשה בגאווה ולא ענתה .
"אז , אתם אלפים ?" שאל כירון בוחן כל אחד ואחד מהנערים החדשים " כן " אמרה סופי " זה מדהים , לא ראיתי אחד מבני מינכם כבר כמה עשורים " אמר " חוץ מהפעם הזאת…" מלמל לעצמו " איזו פעם ?" שאל קיף " מישהו בשם מר פורקל ביקש ממני עזרה בהפריה של תוצר גנים של אלף ושל עוד מינים כיוון שהוא בקושי ידע על בני האנוש אז עזרתי לו.
לאחר כמה שנים הוא ביקש עזרה שנית על התעוררות יכולות של אותה ילדה שעזרתי בניסוי שלה " אמר וסופי וכל חבריה השתנקו " זהו הסיפור שלך , לא כך ילדתי ?" אמר כירון
חכו רגע , אז אם כירון עזר בהפריה שלה , יכול להיות שיש לה גנים של אל\ה מסוים\ת ?
כאילו קרא את מחשבותי כירון הניד בראשו " ולא , אין לה גנים של אחד האלים " אמר והסתכל עלי " אז בקשר לנבואה אני חושב שאולי תפנו לרייצ'ל . אבל קודם צריך להודיע לכל החניכים במחנה שחזרתם "