רינג רינג, רינג רינג הקול הצורם של השעון המעורר העיר אותי כרגיל כל בוקר . ״מיה קומי! השעה כבר שבע וחמישה את תפספסי את האוטובוס״ ניסתה אמא לגרום לי לקום מהר יותר כרגיל... בסופו של דבר קמתי, צחצחתי שיניים, הברשתי שיער, שמתי קרמים לפנים (תמיד היה לי עור רגיש) ובאתי לקחת את אחת מחולצות בית הספר הפשוטות שהיו זרוקות לי בארון עד שאחת מחברותי שלחה לי הודעה וראיתי את התאריך 29.5 יום ההולדת של נועה. שיט.
טוב, אתם בטח תוהים לעצמכן- מי זאת הנועה הזאת ולמה המיה הזאת מתלוננת שיש לה יום הולדת.
טוב- נועה היא החברה הכי טובה שלי ובקשר לשאלה השנייה אני שונאת שיש לה יום הולדת כי השנה היא החליטה שהיא לוקחת את כל החברות הטובות לתל אביב למתחם ההחלקה על הקרח שיש שם.
אם הייתן מכירות אותי הייתן יודעות שלשים אותי על מחלקיים שכל מה שמחזיק אותם זה זוג סכינים במקום מלא באנשים עם רצפה חלקלקה זה מעשה לא חכם, אפשר גם לומר טיפשי.
בואו פשוט נסכם ונאמר שהסיכוי שאצא משם כשאני בתוך אמבולנס הוא סביר בהחלט.
אחרי התלבטויות קשות מול הארון החלטתי ללבוש חולצת בטן שחורה שהחמיאה לי בגלל צבע העור הבהיר שלי , סקיני ג'ינס לבן בגזרה נמוכה עם קרעים ונעלי סופרגה לבנות שהוסיפו לי לפחות עוד חמישה סנטימטרים. הוצאתי מהמגירה בשידה מסקרה ומרחתי אותה על הריסים שלי בעדינות, הוצאתי מהמגירה גלוס בצבע ורוד בהיר מ״ויקטוריה סיקרט״ שקניתי לפני חודשיים ומשכתי אותו בקלילות על שפתי...
בחנתי את עצמי במראה- בת 15 טיפוסית :
מטר 67, עיניים חומות זהובות גדולות, עור בהיר, שיער חום בלונדיני עם שביל באמצע ואף קטן וסולד עם קומץ נמשים עליו - שום דבר מיוחד ..
ירדתי במורד המדרגות נתתי נשיקה בלחי לאמא ולאבא והצקתי טיפה לאחי הקטן , אורי .. לקחת לעצמי בזריזות חטיף גרנולה ומיהרתי לתפוס את ההסעה לבית הספר מצד אחד שמחה כי לחברה הכי טובה שלי יש יום הולדת ומצד שני עצובה כי אני מודעת לעובדה שרוב הסיכויים שאצא פצועה ממנה ...
