עבר שבוע מאז שפגשתי את רוי בבליקר ועדיין לא הפסקתי לדבר עליו. כל פעם שפתחתי את הפה ליד החבורה (מיקה, רותם, אמה ונועה) עוד לפני שהוצאתי מילה הן אמרו:״רוי רוי רוי.״ וצחקקו..
לא הפסקתי לתאר לחבר הכי טוב שלי, איתי, את המבט בעיניים הכחולות שלו ואת החיוך המקסים הזה שלו.
יום למחרת השתחררנו מוקדם מבית הספר ואני ונועה החלטנו ללכת אחרי בית ספר לnew York food ולא הפסקתי להתפלל שרוי לא יהיה שם...
נועה פשוט כל כך יפה, אם הוא יראה אותה הוא לא ישים לב אליי..
נכנסו למסעדה, תפסנו שולחן והתיישבנו ולא ראיתי את המלצר (יש!) אחרי שהזמנו אוכל והתחלנו לאכול פתאום הרגשתי נגיעה קלה בשיער הסתובבתי וראיתי אותו- רוי עמד מולי עם חולצה כחולה כהה שהבליטה לו את השירים ואת העיניים (גאד!!)ומכנס שחור שישב עליו פשוט ... מושלם.
״מה את עושה פה?״ שאל וחייך
״שכחת שזאת המסעדה האהובה עליי?״ עניתי בלי לגמגם (יש) מי שלא יודע אני חולת פלרטוטים פשוט איתו תמיד התרגשתי יותר מהרגיל...
״אני לא שוכח שום דבר שאת אומרת לי.״ אמר ועכשיו היה תורי לחייך.
״למה אתה לא בבגדים של עבודה?״ שאלתי
״את האמת שנקעתי את הקרסול אתמול באיזה מועדון שהייתי בו אז אני נראה לי הולך הבייתה.״
הרגשתי מין הרגשה כזאת של באסה בלב.. לא רציתי שהוא יילך
ופתאום הוא פשוט לקח כיסא והתיישב
״מה אתה עושה?״ שאלתי
״אין לי כלום לעשות בבית אז חשבתי שיהיה נחמד להעביר את הזמן כאן.״
הסמקתי ומשם התחלנו לדבר שעות והדבר שהכי התפלאתי ממנו הוא שהוא לא הסתכל על נועה. בכלל כל השיחה הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים והרגשתי שאני מכירה אותו כל חיי . הוא מדהים ואני מתאהבת בו מבלי להכיר אותו /:
אחרי שלוש שעות שישבנו שם ודיברנו שאלתי אותו
״רגע אתה תלמיד טוב? כמה יחידות בגרות עשית במתמטיקה?״
הוא ענה שעשה חמש ואז שאל
״כמה את?״
״חחחח אני עוד לא בתיכון.. אני בת 15״
המבט בעיניים שלו השתנה לפתע. אחרי חמש דקות הוא אמר ״שכחתי שאני חייב לחזור הבייתה .. נדבר.״ והלך ..
ישבתי שם מבואסת , הרגשתי שכשהוא הלך הוא לקח לי חלק מהלב יחד איתו וכעסתי על עצמי שהרגשתי ככה , כעסתי על עצמי שאני הולכת ומתאהבת בו כל כך בקלות, הרי ידעתי שזה קשר שלא יכול להתממש , ידעתי שאני אפגע ועדיין כל פעם שהוא התקרב שכחתי מכל הצרות, הדאגות, שחכתי משאר העולם .
