״נועה!!!״ קראתי לה בשמחה ״יום הולדת שמח״ אמרתי ורצתי לחבק אותה.
נועה הייתה יפה היום אפילו יותר מתמיד (דבר שקצת תיסכל אותי) הגופייה בצבע ורוד בהיר שחשפה קצת פופיק שלבשה החמיאה לגוון עורה היפיפה שלא היה לא בהיר מידי ולא כהה מידי, הג׳ינס השחור בגזרה הגבוהה שלבשה הבליט את הגזרה היפה שלה (היא לא הייתה מקל כמוני) השיער הבלונדיני הארוך שלה היה מוחלק בעזרת פן מה שעשה אותו יותר יפה מהרגיל (!) והיא התאפרה קלות בעיניים מה שהדגיש את הצבע הכחול ירוק המדהים הזה שלהן.
למה אני לא נראית ככה?! חשבתי לעצמי...
המונית שנועה הזמינה לחמשתנו הגיעה וכולנו-
אמה, מיקה, רותם, נועה ואני נכנסנו למונית.
תמיד אהבתי נסיעות עם חברות וגם הפעם- כולנו צחקנו, שרנו שירים שמנו מוסיקה וכמובן שגם הצטלמנו הנסיעה חלפה במהירות, טוב מהרצליה (עיר מגורי) עד לתל אביב זה לא הרבה זמן נסיעה...
חמשתנו ירדנו מהמונית והלכנו לכניסה להחלקרח.
כשהגענו , קנינו לעצמנו כרטיסים ואני הצטיידתי בקסדה, מגני רגלים, ידיים, ברכיים ומרפקים (הכול כדי למזער סיכונים)
״חחחחח מיה את לא רצינית ! כמה מגנים את שמה! ולמה את עם קסדה?״ צחקה אמה .
תמיד אהבתי את אמה ממש, אמה הייתה ג'ינג'ית עם עיניים חומות כהות וחיוך שובב, היא הייתה המצחיקה בחבורה שלנו ותמיד ידעה כיצד להצחיק או לעודד אותנו..
״אמה את לא מכירה אותי?״ ״הכול בשביל למזער נזקים״ עניתי ושתינו צחקנו בקול.
טוב - הרגע המכריע הגיע נעלתי את נעלי ההחלקה והתחלתי להתקדם לעבר הכניסה למתחם הקרח. חייבת לציין שזה לא היה כל כך נורא ... ואז, אז הגיע הרגע הנורא- העלייה שלי למתחם הקרח.
----------------------------------------------
אחרי נפילה.
ועוד נפילה.
ועוד פעם שהישבן שלי פגש את הרצפה התחלתי לקלוט את העניין , לקראת סוף הזמן שלנו במתחם כבר החלקתי ללא עזרה מהמעקה התחלתי להחליק מהר יותר ומהר יותר ומהר יותר ובלי לשים לב הגעתי לירידה הגדולה למקצוענים . שיט. אני הולכת למות . עצמתי את העיניים ובלי לשים לב פלטתי צרחה ואז, בדיוק כשחשבתי שאני נופלת אל מותי זוג ידיים גבריות תפסו בי במותניים ובעדינות משכו אותי אחורה.
זה היה גבר שנראה בתחילת שנות העשרים לחייו,
היה לו שיער חום קצר וחלק , עור לא שזוף מידי אבל לא בהיר כמו שלי, עיניים כחולות כמו השמיים בבוקר וגוף... אוי איזה גוף , החולצה הלבנה שלבש הבליטה את השרירים שלו בידים ובחזה.
״את בסדר?״ שאל בקול גברי ומחוספס
הסמקתי. אני תמיד מסמיקה כשאני מתרגשת . שיט.
״מה? אה אמ.. כ.. כ ן אני ב... בסדר תודה״
(יש ל גם נטייה לגמגם כשאני מתרגשת)
הוא צחק - הצחוק שלו היה כל כל כך יפה , מתגלגל ...
״אז יש לך נטיות אובדניות שניסית להרוג את עצמך באמצע החלקה על הקרח?״ שאל.
בלי לשים לב חייכתי ״לא.. פ..פשוט אני די גרועה בזה.״
״בלהחליק על הקרח?״ שאל
״בלעשות דברים שדורשים שיווי משקל או קורדינאציה״ עניתי.
הוא צחק שוב. יכלתי לשמוע את הצחוק שלו כל היום.
״רוצה שאעזור לך?״ אמר
״מה? ל... לי?״ עניתי בהתרגשות
״אמממ... כן לך . תרצי?״ הוא ענה והושיט לי את ידו.
בלי לענות (כי ידעתי שאגמגם בטירוף) תפסתי בידו ויחד התחלנו להחליק-זה היה מושלם, הוא היה מושלם .
כל פעם שנפלתי הוא החזיק חזק בידי ואמר:״ אני לא אתן לך ליפול.״
יכלתי להמשיך להחליק לצידו לנצח אבל אז נועה ואמה באו לקרוא לי והודיעו לי שאנחנו הולכות למסעדה.
הן משכו אותי בידיהן ואני הסתכלתי אל הבחור היפה ביותר שראיתי אי פעם בפעם האחרונה.. הרי מה הסיכויים שאראה אותו שוב?
