You are the mistake of my life.

פרק 1:

נקודת מבט אליס:

"בוקר טוב ילדה שלי." אמא אמרה לי בזמן שפקחתי שתי חריצים קטנים בעייני.
עוד יום, כמו כל יום שאני צריכה לקום לבית הספר. כיתה י"א.
"בוקר טוב אמא." השבתי לה והיא נתנה לי נשיקה ללחי ויצאה מחדרי.
הלכתי לעשות מיקלחת בוקר קצרה, חפפתי את שערי וסיבנתי את גופי.
סיימתי, וניגבתי את גופי עם המגבת.
הלכתי לחדר הארונות שבחדרי, והוצאתי משם חולצה קצרה שחורה ומכנס פוטר אפור.
התחלתי להתלבש ולאחר מכן סירקתי וסידרתי את שערי הגלי הבלונד טבעי כפזור.
שסיימתי, ירדתי מהקומהה השלישית לקומה הראשונה וראיתי את אבי ואמי מתנשקים.
"איוו אמא אבא, תעשו טובה ואל תתחילו זיון בציבור." אמרתי להם תוך כדי שאני נועלת את נעלי לבית הספר.
"תשמרי על הפה שלך, אליס." אבא שלי, דין ולק, אמר לי ואני כתגובה גלגלתי לו עיינים.
"קיבלה את זה ממך." אמר אבא שלי בטון הזה שלו ואמי צחקקה לעצמה.
לקחתי את התיק שלי ללימודים והתחלתי להתקדם לכיוון דלת כניסת הבית.
"אליס, מתוקה שכחת את הכריך שלך!" אמא אמרה לי ורצה אלי. עצרתי במקומי וחזרתי ולקחתי את הכריך סנדוויץ' שלי.
יצאתי ללימודים ברגל, מזמזמת לי כל הדרך וכשהגעתי לשער בית הספר, התחלתי להתקדם אל עבר כיתה י"א שתיים.
כשנכנסתי, ישבתי במקום הקבוע שלי, הממוקם בסוף הכיתה בצד השמאלי.
"בוקר טוב תלמידים." מורה חדשה נכנסה, כנראה תהיה המחנכת שלנו לכל השנה הזאת.
"בוקר טוב." בירכנו אותה בחזרה והתחלנו ללמוד.
כוחם הוציאו את ספרי המתמטיקה שלהם והמורה התחילה ללמד.
כשהגיעה הצלצלצול להפסקה, המורה המחנכת שלנו- רינה, יצאה להפסקה שלה והשאירה את הכיתה ריקה.
"תקשיבי אל, היום אנחנו יוצאות לבר!" חברתי הטובה ביותר, מאיה, אמרה לי כשניגשה לשולחני.
"נעעע, את יודעת שההורים שלי בחיים לא יסכימו לי. אין סיכוי בעולם." אמרתי לה מגלגלת את עייני, היא יודעת את זה היא כל פעם מנסה לשווא.
"נו אל, סך הכל תתגנבי מהחלון ותצאי מהבית המפואר שלך.. חיים את בת 17 ועדיין לא יצאת לבר, תהני מהחייםםם!" היא אומרת לי ואני מגלגלת עיינים בתגובה.
"לא." אמרתי לה, "אני לא עומדת להפר את החוקים של ההורים שלי.. את יודעת מה יקרה אם הם יגלו?" אמרתי לה והיא גלגלה עיינים הפעם.
"בבקשהההה, אל פעם אחרונה בבקשה." היא התחננה עם העייני כלבלב קטן וחמוד שלה, ואני בתגובה לא יכולה לסרב אף פעם לעיינים האלה..
"את יודעת שאני לא יכולה לסרב לעיניים האלה.." אמרתי לה והיא קפצה במקומה מרוב שמחה, פניה קרנו מאושר, כאילו קשת בענן מתחילה מבין פניה.
"תהיי מוכנה בתשע וחצי מחוץ לבית בייב, בלי שום דקת איחור." אמרה וחזרה למקומה.
שאר היום עבר די-מהר יחסית ליום לימודים מפרך, חזרתי הביתה ונכנסתי לחדרי.
יצאתי למרפסת שבחדר והתחלתי להשקות את העציצים התלויים בכל עבר.
מאז ומתמיד אהבתי פרחים.
פרחים היה עולם שלם משל עצמם, יש כל כך הרבה ריחות מקסימים ומגוונים, כל כך הרבה צבעים נדירים ויפייפים.
פרחים זה היה הדבר שהרגיע אותי, שנתן לי את השמחה שלי.
נתתי לכל צמח את הטיפוח שהוא צריך ונכנסתי למקלחת.
שסיימתי, השעון הראה את השעה שמונע ורבע, והתחלתי להתארגן.
הלכתי לעבר הארון הענק שהיה בחדר הארונות והתחלתי לחפש בגד ליציאה של היום.
התלבטתי בין שתי שמלות, האחת הייתה בצבע כחול צמודה ומבליטה לי את החזה, שמגיעה עד אמצע היריכיים, והשניה הייתה בצבע אדום מהמם, צמודה שמבליטה את הגוף ובמיוחד את המקומות הנכונים, עם שפע של מחשוף, ומגיעה עד אמצע הירכיים עם שסע עד תחילת הירך הימני.
בחרתי בשניה, באדומה. אני קניתי אותה פעם אחת עם מאיה בידיעה שאם אבא שלי יראה אותי איתה, הוא לא רק יקרע אותה לגזרים, הוא גם יקרקע אותי לחודש בלי לצאת מהבית, ואני יוצאת רק מדי פעם..
לבשתי את השמלה וסידרתי את שערי כפזור.
אני לא אוהבת להתאפר הרבה, אז אני שמה רק מסקרה, ואודם.
שסיימתי את אירגוני, הצצתי בשעון והוא הראה תשע ועשרים. לקחתי תיק בצבע אדום שמתאים לשמלה ושמתי בו מסטיקים, כסף והטלפון שלי.
נעלתי את דלת חדרי והתגנבתי לחלון.
בחלון, הורדתי חבל שלקחתי מקודם, וקשרתי אותו לשידת איפור שבחדרי.
התחלתי לרדת מהחבל עם שתי ידי וירדתי אל החושך שבגינה.
היו מלא שומרים ששמרו על השער ולא ידעתי מה לעשות. החלטתי שאני יחכה לחילוף שומרים, שמתחיל בתשע עשרים וחמש, עוד דקה בדיוק.
הם התחילו להתחלף ומיד זינקתי ריצה ויצאתי מהשערים.
*ביפ ביפפפפ* שמעתי צפירה של מכונית וראיתי את מאיה בתוך המכונית הלבנה שלה שקנו לה ליום הולדת ה-17 שלה.
"היי אל! את נראת הורסת!" היא אמרה לי עם הליפסטיק שמרוח על שפתיה הנפוחות והיפות.
מאיה הייתה ילדה מהממת. היא הייתה בחורה רזה וגבוהה, מטר שבעים ושתיים.
היה לה שיער שחור חלק שמגיע עד לתחת,
עיינים חום דבש גדולות וריסים ארוכים ויפים.
היא לא צריכה איפור, היא נראת הכי יפה בלי אבל היא טוענת שהיא מכוערת בלי איפור.
היא לבשה שמלה לבנה צמודה שמגיעה עד אמצע הירכיים, היא הייתה עם מחשוף בדרגה בנות ולא היו לא שרוולים. היא הייתה נראת מדהים.
"את הוואו כאן!" אמרתי לה בהתלהבות והתחבקנו. לאחר החיבוק הקצרצר,
"בואי נעוף מפה!." היא אמרה ונתנה גז על הדוושה והתחלנו לטוס על הכביש.
"משוגעת!" אמרתי לה והיא רק המשיכה לעלות את המהירות.
לאחר כשבע דקות הגענו אל הבר הכי מפורסם בניו-ג'רזי.
מאיה שלפה את התעודות זהות המזויפות מהתיק שלה ואני צחקקתי בשקט.
שהגענו לסוף התור, השומר בצד שמאל ביקש ממנו את תעודות הזהות.
מאיה העבירה לו אותן והוא הסתכל בהן דקה אחת, והחזיר לה אותן חזרה ונתן לנו רשות להיכנס.
"אומייגדדדד פעם ראשונה בבר!!!!" מאיה מקפצת לה במקום בשמחה ואני מקפצת איתה ביחד בהתרגשות.
"בואי נלך לשבת בבר להזמין לנו לשתות." אמרה מאיה והתחלנו להתקדם אל עבר שתי הכיסאות הפנויים בבר.
"שלום לכן יפיפיות, איך אוכל לפנק אתכן,?" שאל הברמן בטון פלרטטני ואני רק גלגלתי עיינים לשמע הטון הפלרטטני.
"אחד מריטיני ואחד קאיפיריניה, בבקשה." מאיה ביקשה לאחר שהצבעתי לה על המשקה בתפריט שרציתי.
"בדרך אליכן." אמר אותו הברמן והתחיל למזוג משקאות אל שתי כוסות זכוכית של קוקטיילים.
הרגשתי שמישהו נועץ בי מבט, הסתובבתי לאחור וראיתי זוג עיינים שנועץ בי מבט.
הרגשתי שאני נשרפת מעייני הנץ שלו.
הוא היה גברי.
ולא גברי רגיל, הוא היה נראה דמות עם כוח, חוזק, שליטה.
רעד עבר בכל גופי והצטמררתי.
"הנה המשקאות שלכן, תהנו." אמר והגשנו לו את כמות הכסף על כל משקה.
הסתובבתי והתחלתי לשתות עם הקשית השחורה את תכולת הכוס המרירה.
שתיתי קצת וכבר הרגשתי מרירות בפה, אבל הכרחתי את עצמי להמשיך לשתות שלא יעלו עלינו.
פעם ראשונה שאני בבר, שותה משקה חריף ואלכוהולי, ופעם ראשונה שאני רואה מישהו שנראה כמוהו.
שמעתי מלא לחשושים מסביב לחדר וכולם השתתקו חוץ מהמוזיקה ברקע של הבר.
"מה וורד כמוך נמצא כאן כשמסביב מלא קוצנים?" שאל טון גברי ומצמרר, הסתובבתי וראיתי את אותו זוג עיינים שנעצו בי את מבטיהם מהכניסה, והצטמררתי בפעם האלף להיום.
תכולת הקוקטייל המריר שהיה בתוך פי נשפך על השולחן והתחלתי להשתעל. להשתעל ושוב להשתעל.
"הכל בסדר?" שאלה אותי אמה בין השיעולים שלי.
שתי זרועות גבריות וכוחניות סיבבו אותי אליהם והתחילו לגעת בגבי בעדינות שכמוה לא ראיתי מימי.

~~~~~~~~

היי אהובות ואהובים שלי, הנה התחלנו לנו את הספר המשך-לא המשך של הזוג האהוב שלנו,
דין ובלה! מקווה שתאבו כי אני ישקיע ברמתו בספר הזה.
אשמח אם תכתבו ותשתפו את דעתכם ותדרגו, זה ישמח אותי כל כך❤️