אני מתעוררת בבוקר מהשעון המעורר ומכינה לי ארוחת בוקר תוך כדי שאני שומעת שירים מהרמקול הקטן שמחובר לטלפון. אני מוציאה את הטוסט מהטוסטר ומתיישבת לאכול במטבח.
עדיין לא יצא לי לחשוב על ריאן מאז אתמול. מה אני אמורה לחשוב על בחור ששבר לי את הלב?
הדבר היחיד שאני מקווה הוא לא לפגוש אותו יותר בכלל, לעולם. הבעיה זה שהוא עבר לגור פה, בעיר האהובה עליי, במקרה גם העיר שהוא אהב מאוד אבל כשהעברתי את החפצים שלי לכאן לעולם לא חשבתי שהוא יבוא לגור כאן גם, תמיד חשבתי שהוא רצה לגור כאן בגלל שאני רציתי, לא חשבתי שהוא יבוא לגור כאן אי פעם לבדו.
אני לובשת את חליפת הגלישה ומכניסה את מדי העבודה לתיק, שאלבש אותם לפני תחילת המשמרת. אני יוצאת החוצה לרכב ומפעילה אותו. הוא לא נדלק. שיט, אני מתקשרת לאבא שלי שאולי הוא יבין מה לעשות.
"אבא" אני אומרת כשהוא עונה
"מיה מה נשמע?" הוא אומר בקול העליז שלו וזה גורם לי לחייך
"בסדר, תקשיב אבא האוטו לא נדלק לי, אני לא יודעת מה קרה אולי הוא התקלקל... לא יודעת" אני אומרת.
"ניסית לסגור את האוטו ולפתוח?" הוא שואל
"כן, ניסיתי" אני אומרת בקול מיואש
אחרי כמה שניות בהן אני שומעת את אבא שלי מסביר לאמא שלי מה המצב אני מתייאשת "אבא, נראה לי שאני אקרא לגרר לקחת אותו למוסך הקרוב"
"ועד אז, איך תסעי לעבודה?" הוא שואל
"אני אסע באוטובוס" אני אומרת ומגלגלת עיניים. אני שומעת אותו אומר לאמא שלי את מה שאני אומרת לו "טוב אז אבא ביי, אני צריכה לצאת" אני אומרת ואז אנחנו מנתקים.
אני נכנסת לאוטובוס שמגיע כמה דקות אחרי שאני מחכה בתחנת אוטובוס ואני משלמת לנהג, מתקדמת לכיוון סוף האוטובוס כדי לשבת במושב ולפתע אני רואה את ריאן, מה שגורם לי לחשוב על זה שהמזל שלי נאחס הבוקר. גם האוטו וגם ריאן. אני עוברת לידו ואומרת "היי" בקול יבש.
"היי" הוא אומר ואני רואה שהפעם הוא לא לובש את הכובע שהוא לבש בפעם הקודמת שראיתי אותו. אני שמה לב שעכשיו הוא באמת נראה יותר כמו עצמו, בפעם ההיא בקושי זיהיתי אותו עם הכובע.
אני מתיישבת כמה מושבים אחריו, מחברת אוזניות לטלפון שלי ומפעילה את הפלייליסט ששמעתי בבוקר.
כשמגיעה התחנה לרדת אני וריאן היחידים שיורדים בה ואני הולכת קצת מאחוריו. אני מניחה שהוא הולך עכשיו למועדון הגלישה שהוא אמר שהוא מדריך בה. כמו שאני הולכת למועדון הגלישה שהגלשן שלי בו כדי לצאת לגלוש קצת הבוקר.
מגיע שלב שבו אנחנו מתפצלים כל אחד לכיוון אחר ואני לא יכולה שלא להרגיש חוסר נוחות ונעימות מכך שלא דיברנו מילה מאז שירדנו מהאוטובוס אבל אני לא מאשימה את עצמי, מי אני שאדבר איתו בכלל? אם הוא רוצה הוא ידבר איתי וגם את זה הוא לא עשה.
אני נכנסת למועדון, אומרת היי לדני אבל רואה שהוא באמצע לדבר עם לקוחות אז אני מקבלת רק חיוך ממנו ואני יוצאת עם הגלשן לחוף.
אני מגיעה לחוף ומסתכלת על הגלים, הם גבוהים היום, בדיוק כמו שאני צריכה. בלי המתנה לגלים ועם מחשבות שמתרוצצות בראש. אני צריכה משהו שיסיח את דעתי וזה הדבר המושלם.
אני נכנסת למים ושוחה על הגלשן. מגיע גל ואני נעמדת במהירות על הגלשן, מבצעת סיבובים קטנים ונשכבת בחזרה על הגלשן. מעיפה את השיער הרטוב מפרצופי לאחור ואז מתיישבת על הגלשן. רואה גל מתקרב ואז אני נשכבת בחזרה ונעמדת על הגל, מרגישה את היציבות שלי על הגלשן ויודעת שזה עומד להיות גל ארוך. כשאני נופלת אני עולה בחזרה ושוחה לכיוון העומק שוב.
אני יוצאת מהמים לאחר כמה גלים ובדיוק רואה את ריאן מתקרב מולי. הוא בלי חולצה ויש עליו כובע. הוא מחזיק בגלשן.
"היי" ריאן אומר ואני נעצרת במקומי "מה קורה?" אני שואלת. אני יודעת שזה מוזר שאנחנו עכשיו מנהלים שיחה אחרי שלא דיברנו מילה באוטובוס הבוקר אבל לפעמים דברים מביכים כאלה קורים. ריאן לא מספיק לענות. שלושה ילדים רצים אלינו "אני הגעתי ראשון" אומר הילד בחולצת הגלישה הכחולה. "אני הגעתי לפניך שקרן" אומר ילד בלונדיני עם חולצת גלישה ירוקה.
אני מחייכת אל ריאן. הוא מסתכל על הילדים "תחרות מי נכנס למים ראשון" ריאן אומר והם מתחילים לרוץ.
"אני מלמד אותם. שיעור ראשון." הוא אומר. אני יכולה לראות שהוא מנסה כן לפתח שיחה, כנראה גם הוא מרגיש חוסר נעימות על מה שקרה הבוקר.
"זה לא גלים גבוהים מדי לשיעור ראשון?" אני שואלת.
"לא, אנחנו נהייה ממש בהתחלה, לא נתרחק". ריאן מסתכל עליי.
"טוב אז בי, בהצלחה" אני אומרת ומחזיקה בגלשן בידי.
"שמעתי שיש אצלכם כל סופ"ש משהו גדול, נראה לי אני אבוא השבוע" הוא אומר ואני מסתכלת עליו "כן, למה לא, תבוא" אני מחייכת והוא מחייך בתגובה.
"טוב אז בי" אני אומרת ומתחילה ללכת.
YOU ARE READING
בחזרה אליו
Romanceאהבת הנעורים של מיה וריאן נגמרה מזמן, אך בשביל מיה זה לא נגמר לגמרי. מאז שריאן ומיה נפרדו, עברו שלוש שנים ועכשיו מיה כמעט בת 22, עובדת במלצרות בבר הנמצא בעיירה הקטנה טורנס שבקליפורניה. מיה מעולם לא חשבה שיגיע יום וריאן ייכנס בדלת המסעדה וישב בשולחן...
