צלצול הפעמון המורא על סוף השיעור נשמע ברמקולים והתלמידים ובהם אני וניק קמים מהכיסאות שלנו כדי לצאת מהכיתה.
"אני לגמרי הולך להיכשל במבחן הזה" ניק, השותף שלי לשולחן בשיעורי מתמטיקה אומר לי כשהוא מכניס את הספר לתוך התיק שלו. קולו נשמע מבואס לגמרי ואני מרגישה חמלה בשבילו.
"רוצה ללמוד ביחד היום?" אני מציעה לו.
"וואי, כן, זה ממש יעזור לי, תודה" ניק אומר בקול קצת יותר אופטימי.
"נפגש בבית שלך בערב?" אני שואלת, סתם כי אין לי כח להיות בבית הריק שלי.
"כן, אני אסמס לך" ניק אומר ושנינו יוצאים מהכיתה.
"טוב, אז אני הולכת עכשיו לקפיטריה, אני וחברה שלי קבענו להפגש בהפסקת אוכל שם" אני מודיעה לו.
"בקפיטריה? בואו לאכול איתי ועם חברים שלי בדיינר" ניק מציע. הדיינר הוא מסעדה לא רחוקה מבית הספר שלנו וידוע שחלק מהתלמידים, בעיקר שמיניסטים אוכלים שם הרבה.
"בטוח? לא יתפסו אותנו או משהו כזה?" אני שואלת קצת בחשש. ניק שמיניסט ולכן מעלימים מזה עין, אבל אני וויקי שביעסטיות רק ולכן יכולים להעניש אותנו.
"נראה לך שמישהו באמת שם לב? הכל טוב" הוא אומר ואני מנסה להרגיע את עצמי שזה בסדר.
"אוקיי, אז אני מניחה שנאכל איתכם היום" אני אומרת לו ומסמסת לוויקי שתפגוש אותי בכניסה לבית הספר כי אנחנו יוצאות לאכול בדיינר היום.
בדרך לשער, אני חושבת על המבחן הקרוב שאליו ניק ואני נלמד היום, אני מקווה שאני מוכנה באמת...
כשחושבים על זה, זה קצת מוזר שמערבבים בין השכבות הגדולות בהקבצות של מתמטיקה, אני לא יודעת בדיוק למה, רק שהמורים רוצים שהשכבות הגדולות ילמדו אחת מהשנייה בשיעורי מתמטיקה ולכן רק בשיעור הזה החליטו לערבב אותנו.
אני רואה את וויקי עומדת בשער ואני מתקרבת אליה ונותנת לה חיבוק "איך היה מתמטיקה?" אני שואלת והיא עושה פרצוף "חרא" ואני מגכחת, ויקי תמיד שנאה מתמטיקה.
ניק מתקרב אלינו "ויק, זה ניק, תכירי" אני מכירה בין שניהם.
"היי" ניק אומר וויקי מחייכת אליו.
"איפה החברים שלך אז?" אני שואלת אותו.
"לא חיכו לי הפעם, מניאקים" הוא אומר ואני צוחקת.
"הם מחכים לנו כבר בדיינר, בואו" הוא מתחיל ללכת ואנחנו אחריו.
אני וויקי לא רואות אחת את השנייה בזמן הלימודים כי אין לנו שיעורים משותפים, רק בתחילת היום ובסופו אחת את השנייה כי אנחנו נוסעות ביחד, יום היא מסיעה ויום אני מסיעה.
אנחנו מגיעות לדיינר כאשר ניק נכנס ואנחנו אחריו. אני רואה שמיניסטים שאני מזהה בפרצוף בכל מני שולחנות יושבים וצועקים ומדברים בקול רם.
YOU ARE READING
בחזרה אליו
Roman d'amourאהבת הנעורים של מיה וריאן נגמרה מזמן, אך בשביל מיה זה לא נגמר לגמרי. מאז שריאן ומיה נפרדו, עברו שלוש שנים ועכשיו מיה כמעט בת 22, עובדת במלצרות בבר הנמצא בעיירה הקטנה טורנס שבקליפורניה. מיה מעולם לא חשבה שיגיע יום וריאן ייכנס בדלת המסעדה וישב בשולחן...
