פרק 7- נאחס

717 54 3
                                    

נחתתי ארצה מרגישה את גופי שרועה לו על האדמה, התחלתי להזיז מהר את רגליי ולקום מהריצפה הקשה.
אך הבחור הקדים אותי והרים אותי במהירות ואלימות מהריצפה
אני חייבת לעשות משהו!!"כדי לך להקשיב לי ולהיות ילדה טובה"אמר "חשבתי שאתה אוהב ילדות רעות?!"אמרתי בחוצפה"אל תתחצפי אליי!!"אמר בזמן שהוא מצמיד את ראשי חזק לקיר ומצמיד את שפתיו הגועליות לשלי.כרגע הוא לקח מימני את הנשיקה ראשונה ה"חלומית"שפתיי קפאו כנגד לשפתיו
"תזרמייי איתי כלבהה"אמר ואני רק מנסה להזיז את ראשי לצדדים כדי שלא יתקרב לשפתיי הכאובות שוב.
הוא התחיל להוריד את הכתפייה של השימלה מימני "דיייי!!!"צרחתי כמו שלא צרחתי בחיים
הוא הכה את צלעותיי בחוזקה אך המשכתי לצרוח מקווה שמישהו ישמע ויציל אותי
"הצילוווווו-בבקשהההההה"הוא מנסה לסתום לי את הםה בידו וממשיך בשלו
ואחרי מספר דקות אני... אני ....אני פשוט מתייאשת הפסקתי להילחם בו ועצמתי את עיניי אל ברגעג אחד לא מרגישה אותו מעליי
אני מדמיינת? פתחתי את עיניי והוא נהדף מימני בחוזקה.מה קרה הרגע?? לפתע אני רואה אותו על הריצפה ומעליו אני רואה בחור מוכר ביותר מרביץ לו מכות רצח, אני לא רואה את פניו אך אני מרגישה שאני מכירה אותו והאלכוהול לא עוזר כל כך להיזכר.
תתפקסי אביטל! לברוח או...מה??....
האונס הבנזונה הזה שהיה מתחת לבחור המוכר לפתע הוציא הולר (סכין) מהכיס לעבר הבחור שעזר לי
אני חייבת לעזור לו איכשהו! נווו אביטל!! תחשבייי!!!
אני רואה בזווית עיניי מוט ברזל, התקדמתי לעברו בשקט ולקחתי אותו.
כשהסתובבתי בחזרה לקטטה ראיתי שהאונס שוכב מעל הבחור ומצמיד לו את הסכין החדה לגרונו שכמעט חודרת את עורו.
הנפתי מהר את הברזל ודפקתי אותו בחוזקה לראשו של האנס.בין רגע הוא התעלף על הבחור.
ראיתי שהבחור מעיף אותו מעצמו קם ומתנהר
כשיעיניו נפגשות עם עיניי הדומעות והמפוחדות לפתע נזכרתי

אתה!

מצטערת שהפרק קצר
ובבקשההה
תצביעו
תגיבו
תעקבו

our new lifeWhere stories live. Discover now