בתום יום הלימודים כשחזרתי הביתה אכלתי ארוחת צהריים ונכנסתי לחדרה של אימי, לאימי הייתה מטפחת צהובה סביב ראשה, אימי חולה בסרטן מעיים כבר מעל שנה ולוחמת בו בגבורה. "היי אימא" חייכתי לאימי שבכלל לא שמה לה שנכנסתי לחדרה, "או היי מותק איך היה היום הראשון בבית הספר?" החיוך על פניה לא ירד לדקה, היא הבחורה הכי שמחה שיש " היה מענייך...שמעתי שהמנהל דיבר איתך, מה דעתך?" רציתי לשמוע את דעתה כדאי להיות בטוחה שהיא מרוצה "אני חושבת שזו חוויה מדהימה! למרות שאני אתגעגע אליך" חיבקתי אותה חזק כאילו אני הולכת לאבד אותה עוד דקה. כשיצאתי מהחיבוק הסתכלתי על עיניה החומות בדיוק כמו שלי ויצאתי מהחדר.
הלכתי לסלון וראיתי את אחי הגדול ואחי הקטן רואים טלוויזיה וצוחקים, לזה למשל אני אתגעגע מאוד. קפצתי על אחי הגדול תומאס והוא נשק לראשי" מה קורה עם האחות האהובה עלי?" היי אתה אמרת את זה לי מקודם" אמר אחי הקטן דין"אל תדאג גם אותך אני אוהב" אמר תוך כדי צחוק" תקשיבו אני צריכה לדבר אתכם" אמרתי וגנחתי מרוב יאוש אני לא מאמינה שאני באמת הולכת לעזוב את האחים שלי" בחרו אותי להתנדב בפנימייה בלוס אנג'לס ונערים בסיכון וזה אומר שאני הולכת לישון שם ולחזור רק בסופי שבוע" אמרתי בעודי מרגישה צריבה בעיניים" והסכמת?" שאל אותי דין"כן דין דין" חייכתי חיוך מאולץ חסר אונים"טוב אם זה יעשה לך טוב גם לי זה יעשה טוב" אמר תומאס והלכתי לחבק אותו, תומאס גדול ממני בארבע שנים, בעוד דין הוא בן 13." אני אוהבת אתכם באמת אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתם האחים שלי". "תבטיחי לי שתתקשרי כל יום ואם יש דושבג שמציק לך אני יטוס עד אלייך ויהרוג אותו". צחקתי"מתי את טסה?" שאל דין עם העיניים הכחולות הגדולות שלו"ביום חמישי בערב" מה זה עוד יומיים!" צעק דין "טוב זה אומר שמחר אנחנו עושים יום כיף כי אני מתכוון לעשות איתך כמה שיותר כיף בזמן שנשאר לנו" אמר תומאס" אל תדאג נעשה כיף".
קיילי: בנותתת תענו דחוף
קייט:מה קרההה אני באמצע עם גיייסון
אמילי: תני לי לנחש אתם עושים פוצי מוצי?
קייט: את מדברת כמו דין של קיילי
קיילי: היי! אל תדברי על האח שלי כלבה
קייט: סליחה רק התכוונתי שהיא תינוקת
אמילי: שקט חמורה
קיילי: טוב בכל מקרה בנות מחר אחרי בית ספר הולכים לקניון אני צריכה לדבר איתכם.
אמילי: אין בעיה אני כבר במתח
קייט: סגור טוב ביי הלכתי לגייסון;)
YOU ARE READING
the criminal
Romanceקיילי שנת הלימודים השנייה בתיכון התחילה וכבר רוצים שאני אתנדב למשוגעים בפנימייה בלוס אנג'לס. לא חשבתי שככה ההתנדבות שלי תראה. כריסטיאן אני בפנימייה המזדיינת הזאת כבר כמעט שבע שנים ודבר אחד טוב לא יצא ממנה. חוץ ממנה.
