ישבתי עם שתי חברותי אמילי וקייט, דיברנו על תחילת השנה ועל כמה שאני מצפה להוציא ציונים גבוהים.
"מיס אוונס תגיעי בבקשה בתחילת השעה הבאה למשרד המנהל" המזכירה אמרה לי וכבר החלו לי הדאגות, מעיפים אותי? מה עשיתי? מישהו מת?
שיעור המתמטיקה הראשון השנה עבר וכבר הגיעה פגישה שלי עם המנהל רוברט.
נכנסתי ללובי חדר המנהל ולא ראיתי את המזכירה, דפקתי על הדלת פעמיים ולא היה מענה...נכנסתי לחדר וראיתי את המזכירה בפיסוק על השולחן של המנהל והמנהל בין רגליה, "שיט סליחה!" טראומה.
לאחר 10 דקות שבהם חיכיתי שהמזכירה תגמור ראיתי את המזכירה יוצאת מדלת חדר המנהל עם שיער פרוע, שפתיים נפוחות וחיוך מנצח, " מיס אוונס אני מתנצלת על המקרה, המנהל רוברט מחכה לך".
נכנסתי לחדר המנהל "מיס אוונס מה שלומך" שאל המנהל בחיוך גדול אפילו מדי, "מעולה...עשיתי משהו?" שאלתי בחשש, התחילה שנת הלימודים השנייה שלי רק היום וכבר אני פה, "לא, לא עשית כלום, יש לי חדשות מעולות" מעולות זה טוב... " מכל התיכון את נבחרת לנסוע לפנימייה בלוס אנג'לס ובה תתנדבי יחד עם נערים בסיכון!" החיוך שהיה על פניו לא ירד לשנייה אחת אך לעומת זאת החיוך שלי ירד דיי מהר "סליחה שאני שואלת אבל למה דווקא אני?" כי את תלמידה עם ציונים טובים ובנוסף אנו נפעמים מהתנהגות שלך". לעזאזל, זה הדבר היחיד שעבר לי בראש אבל כשחושבים על זה אני הייתי רוצה שיתרמו לי אז למה לא."כמה זמן אצטרך להתנדב?" עד סןף שנה" מה עם לימודים?" תצטרכי להשלים את החומר בפנימייה" אה ושחכתי להגיד לך את הולכת לישון שם" מה!" כן מיס אוונס אך תוכלי בסופי שבוע לחזור הביתה". אלוהים ישמור להסכים? "טוב, מתי אני נוסעת?" בסוף שבוע" הודענו להורים שלך כבר, הם הסכימו ואפילו היו מרוצים, מה דעתך?" מצד אחד... חוויה מצד שני... אני יעזוב הכל ופשוט אסע? טוב שיהיה בכל מקרה כנראה שאימא שלי מתלהבת מהרעיון ואני צריכה לגרום לה לשמוח בכמה זמן שנשאר לה. "כן אני אסע בסוף השבוע, יום נעים".
YOU ARE READING
the criminal
عاطفيةקיילי שנת הלימודים השנייה בתיכון התחילה וכבר רוצים שאני אתנדב למשוגעים בפנימייה בלוס אנג'לס. לא חשבתי שככה ההתנדבות שלי תראה. כריסטיאן אני בפנימייה המזדיינת הזאת כבר כמעט שבע שנים ודבר אחד טוב לא יצא ממנה. חוץ ממנה.
