פרק 5-בכפית של זהב

1.6K 55 1
                                    

הודעה חשובה:
אני פותחת עמוד בטיקטוק לספרים שלי אשתף בהמשך את השם של העמוד אשמח שתעקבו.♡♡

נקודת מבט גריס:
דיברתי במחסן עם לוקה ורייאן
הם ממש נחמדים,
לוקה אמנם קר רוח ממש
אך הצלחתי להוציא ממנו קצת..
אני גיליתי על לוקה שהוא חובב אומנות יותר נכון הוצאתי מהבנים את המידע הזה..
ועל רייאן שהוא פעם היה אוהב לרכוב על סוסים,מענין למה הוא הפסיק.הבנים לא רעים כמו שציפיתי ולהפך הם מביאים לי יחס של מלכה
תיאו חזר לאחר כל המקרה במחסן והציג את עצמו והוא אמר לי שבאירגון שלהם החוק היחידי זה שהם לא מרביצים או רוצחים נשים.
עברו כבר כמה ימים ותיאו ואני ממש התחברנו.
משום מה הרגשתי נוח לדבר איתו על כל נושא.
"גראס" קרא לי קול מוכר שנכנס אל תוך המחסן בידים מלאות מגשי סושי ענקיים,ומעליהם
מוקפץ.הם עד כדיי כל עשירים?
הוא נפתע לגלות שנכנס למחסן את רייאן מחיך בצורה מצחיקה,
"גראס אה" קורץ רייאן
הם התחילו לדבר באיטלקית.
ולפי דעתי גם לריב טיפה...

"גראס את בסדר עם הסושי??" שאל רייאן
"אתה לא קורה לה ככה!" אמר תיאו
"למה לא? שאל רייאן
"כי אני קורה לה ככה"
הצהיר תיאו.
"אוקיי" אמר רייאן בעניים פעורות
"אתם יכולים לשחרר לי לפחות את הידיים??
ממש כואב לי" אמרתי בכאב, הייתי קשורה כבר כמה ימים אני חושבת.. לא כולל שירותים כמובן.
אבל אני לא מתלוננת.עברתי דברים קשים יותר בחיים.
אני בחיים לא דיברתי עם אנשים כל כך אף אחד לא רצה להתקרב לבת של הבוס וגם אם ניסו אבא לא נתן להם.
אבא היה הסיוט הכי גדול שלי בלילה וביום.
אמא תמיד חלשה מידיי בשביל להגיב אליו.ולהגן על בתה.

"את זה רק הקאפו יכול לאשר" אמר לוקה בפנים קרות
"אנחנו נצא" אמר ראיין וסימן ללוקה ללכת איתו

"קחי" אמר תיאו שהחזיק בידו השירירית והמוצקת סושי,טבל אותו בטריאקי ובמיונז חמוץ מתוק.
פתחתי את הפה שלי ונגסתי בסושי המטורף הזה!!
תיאו הביט בי במבט סקסי אפל מטורף.כאילו התעמק בי.
אני קוראת ספרים.אני לא כזאת תמימה.
אבל בחיים לא היה לי מגע עם מישהו שהוא לא אמא שלי.
אבא שלי בחיים לא חיבק אותי אפילו כשהייתי תינוקת.
גדלתי בבית בלי מסגרת.רק משרתות ואופרת שתמיד קנתה לי ספרים בסתר.

"מה השעה" שאלתי את תיאו
"12 וחצי בלילה" הוא השיב לי ולקח עוד סוג של סושי מהמגש.
"מאיפה מצאת סושי צמחוני ב12 בלילה"
"יש איזה מישהוא שהצלתי אותו פעם..." שיטף אותי.

הוא ניסה להגיש לי עוד חתיכה,אבל הייתי מפוצצת כבר.
אמא תמיד אמרה שלנשים לא משנה כמה אנחנו רעבות,לא צריך לאכול יותר מידיי.
היא אמרה שהכמות המינימלית שאנחנו צריכות לספוג ביום שווה לאפס.אני מכבדת את החוקים שלה בלב ברירה כי חוקים אצלנו במשפחה הם חשובים מאוד.
אבל חלק ממני מאוד רוצה לשבור אותם.
אני רוצה לצרוח על אבא שלי ולקלל אותו ולבסוף להביא לו כאפה אבל אי אפשר..
בנוסף זה לא הסוג בן אדם שאני.
אמא לא הביאה לי לאכול והייתה מרעיבה אותי ימים שלמים אחריי שהיינו אוכלים אוכל ׳גדול׳
לא הבנתי למה היא התכוונה שאמרה את זה אבל כנראה בגלל לשמור על הגזרה שלנו או משהוא כזה.....
הם ניסו להרגיל אותי לסבל אבל הראש שלי היה עמוק ברומנים שכתובים על ספרים ומוצגים בטלוויזיות.

his revenge- הנקמה שלו {1}Where stories live. Discover now