פרק 8-מה קרה לך?

1.5K 50 3
                                    

נקודת מבט גרייס
אח??
לבנים יש אחות?!?
אני שומעת צעדים לכיוון הדלת הסגורה,ולפני שאני מספיקה לסגת.הדלת נפתחת לרווחה ו..
"גראס?"
שומעת את קולו המחוספס קורא לי בשאלה.
"סליחה לא הייתי אמורה לשמוע את זה אני לא התכוונתי" אמרתי במבוכה.

"לא,זה בסדר" אומרת הבחורה שלידו בהתנצלות. ואוו..היא נראית כמו בראץ!..
גופה היה שזוף,שיערה היה שחור כפחם,וענייה היו
ירוקות כמו זית...

"איך קוראים לך?" שאלה הבחורה
"גרייס"עניתי בחיוך והושתתי לה את ידיי על מנת שנוכל ללחוץ ידיים כמו שאבא עושה תמיד שהוא מסיים לדבר עם חברים שלו במשרד... או כשהוא סוגר עיסקאות.

הופיע על פניה חיוך משועשע,והיא משכה אותי לחיבוק חם..הייה כל כך חם.
"נעים להכיר גרייס" אמרה
"אני אאדיה,את יכולה לקרוא לי איד" אמרה בחמימות..
הייתי בהלם!,לעולם לא הייתי בקרבה כזו עם אנשים.
"טוב גראס,אאידה ואני צריכים להמשיך לדבר על משהו".. אמר תיאו בזמן שמשך את אאידה לחדרה.

הלכתי לחדר שלי ישבתי על המיטה ותהייתי לעצמי..למה לא נתנו לי להכיר אנשים בעבר?
אבא שלי תמיד אמר שמיותר לי ללכת לבתיי ספר
או בכללי ללמוד.
אז התחלתי לקרוא ספרים...
הייתי משלמת כסף לאחת העובדות שלנו שהיא הייתה חברה שלי..ואופרת
היא הייתה הולכת וקונה לי ספרים,הספרים הרגיש לי כמו הבית שבחיים לא היה לי.
הודות לאבא שעזר לי להבין שמקומי הוא לא בספרי לימוד מצאתי עולם חדש..בסופו של דבר אבא פעם אחת תפס אותי קוראת ספר אבל הוא התעלם וחשב שאני סתם מתעניינת.

שלוש שעות לאחר מכן:
אאידה ואני דיברנו שעתיים וחצי מאז שנכנסתי לחדרי..
מזג האוויר בחוץ חמים מאוד,כך שחדרי לא קר כמו שהיה.
תיאו סידר לי שמיכת פוך עבה וכבדה במיוחד,אך אני לא מתלוננת.

"טוב איד,אני חייבת להכנס להתקלח"
אמרתי לאאידה בהתנצלות.
"היה ממש כיף להכיר אותך"אמרתי לה בחיוך רחב.
"ביי מהממת,אני רוב הסיכויים הולכת עכשיו,
נתראה מחר" אומרת איד.
נכנסתי למקלחת בחדרי..
(בתמונה למעלה) מתחילה להפשיט את בגדיי
את החלק התחתון.
ומגיעה לחלק העליון,אני עוצמת את עניי ומתפללת על הצלקות האלה שלא יהיו בולטות כמו שהיו לפני כמה ימים.
שלא יראו שאבא התעצבן עלי...זה יכול להרגיז אנשים.

רואה את אותה הצלקת חטומה על בטני
פס ארוך שמטפס מחלק העליון של בטני לתחתון
יש לי עוד כאלה אך זאת משום מה.....הכי כואבת
עוד מעט היא תעבור,אני חושבת.

לפעמים אני תוהה לעצמי האם אמא מרגישה חרטות שהיא רואה את גופי נוזל בדם אך....
אני יודעת שגם לה יש המון כאלה על גופה.
גדלתי עם אמא שהיא מאוד חלשת אופי כך שהיא לא התנגדה לכל מה שעשה אבא לנו.
וזה השתלט עליי.הפך אותי לחלשה.
אני לוקת שמפו בריח וניל שאאידה הביאה לי משידת האיפור שלה.
ושמה קצת מהחומר על ידיי ומתחילה לחפוף את שיערי.
דלת נפתחת בבום
אני פולטת צעקה קטנה ומספיקה לקחת מגבת מהמטלה שלייד הדוש של המקלחת.

"אה שחכתי להגיד לך" נשמע קולה של אאידה בפתח הדלת ואני נרגעת מהעובדה שזאת איד.
"יש פיג'מות בארון בחדרי" אומרת אאידה
"למה את בהלם?" היא שואלת בגבות מקווצות.
"כי לא ציפיתי שתכנסי" השבתי
"סורי,בקיצור אחרי זה נדבר קצת ע-״היא קטעה
את משפטה שהמבט שלה תקוע על הצלקת הענקית בבטני.
"טוב אני אלך" אמרה בבלבול שמבטה היה עדיין על הבטן שלי..

his revenge- הנקמה שלו {1}Where stories live. Discover now