אז ככה, יש לי שתי עדויות, אחת בכתב והשניה היא מאישה מהממת מהשכונה שלי שהסכימה לספר לי את הסיפור באופן אישי כדי שאעביר אותו הלאה אחרי שהסברתי לה את החשיבות של ההעברה, כרגע ארשום את העדות הראשונה.
⚠️⚠️מזהירה מראש בטריגרים:⚠️⚠️
💔התאבדות
💔נטיות אובדניות
💔חרם
💔קללות וקריאות גנאי
⚠️זה לא קל, באמת, רועדות לי את הידיים כשאני כותבת את זה ובאמת, זה דברים מזעזעים⚠️
אז הסיפור בראשון הוא על בחורה מהמושב שלנו, קמנו יום אחד בבוקר מצרחה, ליטרלי צרחה מהרחוב שמעלינו, אבא שלי יצא עם האקדח שלו (אנחנו גרים ליד אחת מהגזרות) כי חשב שהגיע מחבל ורץ עם היחידה של המושב לאותו מקום...
הוא מצא אמא, שבורה על הרצפה, בוכה בהיסטריה ואת הבת שלה... היא היתה תלויה על העץ.
היא התאבדה, היא החליטה שיותר טוב לה למות מאשר לחיות בעולם הזה, היא לא רצתה להיות חלק ממנו כי הוא הרס אותה , הוריד ממנה כל חלק של אנושיות.
ואף. אחד. לא. ידע. למה לעזאזל היא התאבדה
המשטרה הגיעה ופתחו בחקירה מטורפת שלקחה שלוש שנים ובסופו של דבר מצאו בבית של סבא שלה יומן, ואני רוצה לצטט לכם חלק מהיומן שלה כי זה היה פשוט...
חמישי לדצמבר- "יוגב ושילת שוב אמרו לי שמנה היום, אני הצלחתי לחכות חמש דקות אחרי שהם עזבו ואז רצתי לשירותים, לא בכיתי הפעם! זו התקדמות?"
עשירי לדצמבר- "אמא אמרה לי לא להתייחס אליהם, אבל כמה אפשר? להיות שמנה זה באמת כזה נורא?... אני לא שולטת בזה.."
עשרים ואחת לדצמבר- "אני מתחילה בראשון לחודש תוכנית דיאטה חדשה, אולי זה יעזור הפעם"
הראשון לינואר- "עדכון מצב- זה לא עזר בגרוש, אני באמת לא יודעת מה לעשות כבר, אתמול מאיה ולירון רצו שאבוא איתן להמבורגר, שתיתי רק מים, מבטיחה."
מדלגת קצת, מידי פעם למה ש...
הראשון לאפריל- "אני שונאת אותם!!! אני שונאת אותם! אני לא חוזרת לבית ספר יותר בחיים!, הם שמו בובה ומילאו אותה בכריות בכל מקום, הפכו אותה למין בלון ושמו אותה על הכיסא שלי, כתבו לי בלורדים על השולחן *השם של הבחורה* השמנה, זה נראה לך אמיתי יומן? לי לא, אני לא מסוגלת יותר.."
העשירי באוגוסט- "דוד אמר לי שהוא לא בקטע שלי יותר... הוא אמר שאני שמנה ושאני מזיעה מלא, זה רציני? בגלל ששחר דיבר איתו אז פתאום הוא לא בקטע שלי הבן זונה הזה, אמא אמרה שאני פי אלף יותר שווה ממנו אבל אני לא מרגישה ככה יותר...."
הראשון לספטמבר- "אני לא הלכתי היום ללימודים, ביום הראשון של הלימודים לא הייתי. יוגב אמר לי שאם אני באה הוא ינעל אותי בחוץ, הוא לא יתן לשמנה כמוני להיכנס לכיתה... והכי גרוע שהוא כתב את זה בקבוצה הכיתתית, הוא לא מפחד, ואף אחד לא הגיב, אפילו כמה עודדו אותו... יותר מידיי עבורי, נדבר מחר יומן"
השבע עשרה לספטמבר בשנה לאחר מכן- "אני לא כועסת, אני מבינה אותם. אני מכוערת, אני שמנה, אני מגעילה, אני מטומטמת, אני מזיעה, אני מסריחה, אני מזעזעת, אני לא יכולה יותר, כולם שונאים אותי, כולם מתרחקים ממני, אפילו לאמא אין מה לומר לי יותר אז.. לילה טוב יומן, מחר יהיה טוב יותר לכולם.. הם לא יצטרכו לסבול אותי יותר ואני לא אצטרך יותר להרגיש את הכאב הזה בין הצלעות"
יום למחרת היא התאבדה, היא סיימה את החיים שלה, היא גדעה את חייה, הבחורה המהממת, המתוקה והמוכשרת הזו לא זכתה להגיע לגיל 18 אפילו, היא לא סיימה תיכון.
כששאלו את הילדים שצויינו ביומן (והשמות שרשמתי היו פקטיביים לחלוטין, וגם התאריך האחרון ביומן) אם הם מודעים למה שהם עשו, שלוש שנים לאחר שהיא התאבדה, הם אמרו שהם
"רק צחקו"
"היא גם צחקה..."
"היא לא בכתה, נשבע"
"לא חשבתי שהיא תרצה לבוא למסיבת בריכה עם איך שהיא הייתה נראית..."
זה לא צחוק, שימו לב למילים שיוצאות לכם מהפה, גם אם אתם חושבים זה מצחיק, זה כל כך לא, זה הורס אנשים, זה גודע את חייהם
היא היתה בנאדם מדהים, והעולם הרס אותה🥺💔
#די_לבריונות!
YOU ARE READING
זה חייב להיפסק!!!, די לבריונות!
De Todoאנשים. עם כל הכבוד להתחממות הגלובלית או לא יודעת מה. רגישות, שמעתם את המילה??? ------ תודה רבה ל@alexbailey972 על הכריכה המושקעת והממהממת!
