הכל התחיל ממשפט אחד של המורה להיסטוריה. "תלמידים תכירו זה התלמיד החדש שלנו בריאן שהגיע מלונדון" הכריזה בזמן שבחור מטר שמונים עם שיער בהיר ועיניים בהירות נכנס לכיתה עם תיק גב מרושל על מדיי בית הספר. בריאן הסתכל על כולנו באדישות והנהן אל המורה. עורו בגוון הלאטה מוקה זהר מקרן השמש שנכנסה דרך החלון. "אתה מוזמן לשבת ליד אלה" אמרה לו באנגלית. בנחמדות ומיד השתנקתי, למה דווקא אני? יש עוד מלא מקומות פנויים. חתיכת זונה אף פעם לא אהבתי אותך גברת בוקובסי. בריאן הסתכל עליה בבלבול והיא צחקה במבוכה. "אלה בשורה האחרונה עם השיער המתולתל השחור" בריאן העביר מבט עד שמבטו הגיע אלי. נעצתי בו מבט חודר שיבין את העמדה שלו בעניין הזה והוא חייך חיוך צדדי. סינדי לחשה מלפניי "חתיכת שרלילה" וגרמה לי לגחך "שמעתי גם אמא שלך כזו, את יודעת בכלל מי זה אבא שלך?" לחשתי בחזרה והיא התכופפה במבוכה."לידיעתכם בריאן לא דובר עברית כך שתדברו איתו רק באנגלית ואלה את החונכת שלו ומתרגמת לו את השיעורים כי את בחמש יחל" בריאן הניח את התיק על הכסא שלו בצד החיצוני של השולחן. "בטח המורה" מלמלתי. חתיכת מפגרת מי אמר לך שחמש יחידות באנגלית מראה על אנגלית טובה? בקושי תפוח אני יודעת להגיד. "היי אלה" לפתע בריאן אמר והושיט יד ללחיצת יד בזמן שהמורה החלה לחלק עבודות כיתה. הושטתי יד בחזרה ומעט התנשפתי מהעור הנעים שלו "היי בריאן" השבתי ולקחתי את הדף מהמורה שחזרה לשולחנה והתעסקה עם הטלפון. החלתי לענות על השאלות כשסינדי הסתובבה יחד עם הקול הצפצפני שלה "היי בריאן קוראים לי סינדי מקווה שאלה לא מעצבנת אותך כבר על ההתחלה" אמרה באנגלית צולעת השרמוטה ממול. אך בריאן לא התרשם וענה ביובש שהוא נהנה בחברתי בזמן שלחץ על הירך שלי ומיד החוורתי. סינדי הסתובבה למקומה בזעף ומיד הרמתי מבט אליו בכעס "תיגע בי שוב ותשתה מים מהחור תחת לשארית חייך" איימתי והוא חייך "מצטער תוכלי לעזור לי עם הדף?" שאל והנהנתי במבט בוחן
הפסקת הצהריים החלה ואיך שיצאתי מהשיעור בריאן עקב אחריי לבחוץ "אתה לא חייב לעקוב אחריי אתה יכול להכיר עוד אנשים" אמרתי בזמן שדחפתי את דבריי ללוקר. "נחמד לי איתך" אמר כשהגיש לי את שאר הספרים שלי. "אנחנו מכירים ארבעים דקות" החזרתי לו וסגרתי את הלוקר "ארבעים דקות ואני כבר מחזיק את החפצים שלך? וואו עברנו הרבה ביחד" גיחכתי כשהמשכתי ללכת לקפיטריה והוא אחרי אוחז בתיק שלי. "אז עברנו כבר את הדייט הראשון?"שאלתי בגיחוך בזמן שנכנסנו לקפיטריה "אני חושב שעברנו את השלב הסקס המהיר בשירותים" "הוא אמר ונחנקתי "שאלוהיים יישמור אותי, תרגע עם המילים שלך" אמרתי בזמן שהתקדמתי בתור. "היי שותה תה שכמוך מה אתה מתחיל עם חברה שלי" גיא מהשכבה למעלה אמר בזמן שדחף את כל התור להגיע אלינו. "לפי מה שזה נראה נמאס לחברה שלך מזין ישראלי" אמר בריאן בזמן שהעפתי את היד של גיא והתקדמתי לצד בריאן "תמיד ידעתי שאת זונה" גיא אמר והתקדם בחזה נפוח לבריאן שהסתכל עליו באדישות. "אתה רק בן 16 ילדונציק מה תעשה לי אם אגע באלה מולך. ?" אמר גיא כשנצמד אליו מקדימה "אני בן 17 נשארתי שנה. ואתה לא רוצה לגלות מה הילדונציק הזה יעשה אם תניח ציפורן עליה" אמר בריאן וירכיי התהדקו מתשוקה אליו. גיא נהם הסתובב לכיוון השני במלמולי קללות. הגענו לעמדת הזמנה ובריאן הניח יד תומכת על הגב התחתון שלי אך הורדתי אותה מיד "עוד לא עברנו את השלב הסקס.המהיר בשירותים" אמרתי. המוכר הגיע והחלתי בהזמנה "שתי פיתה שניצל ושני זירו" הוצאתי עשרים שקלים והושטתי למוכר אך בריאן הושיט כרטיס אשראי שחור מברזל. "מה אתה טחון או משהו?" גיחכתי הוא קרץ בזמן שהמוכר לקח את האשראי והעביר במכונה ודקה לאחר מכן קיבלנו את האוכל והלכנו לאכול בפינה שקטה
היום נגמר והתחלתי ללכת לכיוון היציאה כדי להספיק לאוטובוס. "אלה חכי" נשמע קול מאחורי ובריאן התקדם אלי "בואי איתי אתן לך טרמפ" אמר ונלחצתי מה הוא מתכנן את הקריפי הזה "זה בסדר בריאן תבזבז את הדלק שלך עליך" אמרתי אבל הוא אחז בידי ולקח אותי לכיוון של החניית רכבים "תאט את ההליכה אדיוט". נהמתי בכעס כשהוא גרר אותי אבל זה נעלם כשראיתי פרארי קבריולט שחורה. "או מיי גאד מי אתה ואיך יש לך רישיון בגיל הזה?" נדהמתי שהוא חייך כשפתח לי את הדלת ונכנסתי בשמחה. "תתפלאי מה אפשר להשיג בכסף" אמר כשנכנס לצד של ההגה. המנוע נהם בחזקה והתחרמנתי מהרעש. "רכבים עושים לך את זה?" שאל בהתגרות כשהשמיע את הרעש שוב. צחקתי והנהנתי. בריאן החל בנסיעה לפי הוויז לכיוון הבית שלי. זה מדהים איך התחברנו ביום אחד כאילו הכימיה בנינו אמורה לקרות.
אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה אחר כך.
אגב גיליתי אחרי זה שהרכב של אבא שלו והוא סתם לקח אותו לעשות רושם ביום ראשון
YOU ARE READING
אי הסכמה
Romanceמעולם לא הסכמתי לזה. לא רציתי בזה. אבל היה לו כוח שכנוע מושלם. אף אחד לא האמין לי ואפילו עדיין לא מאמינים לי. חברות חושבות שהמצאתי לצחוקים. ההורים לא האמינו עד שהובהלתי לבית החולים על סף מוות. אבל לא נורא זה בסדר. כי עכשיו הם יקראו את הכל. את כל מה...