The boss of the mafia

Part 14

מצטערת שלקח לי מלא זמן לעלות פרק אני ממש מצטערת של החיים, רציתי לכתוב פרקים כדי שאני אעלה ברצף ושאני לא אפסיק כל פעם אז אני אנסה לעלות כל שבועיים פרק.
אני מראה לכם בפרק הזה את העבר של יונגי ולמה יונגי והוסוק לא מדברים יותר,
איך שאני אספר עכשיו לא יהיה נקודת מבט של יונגי או כל מישהו אחר שבסיפור אז תחשבו שיש מישהו או מישהי מספרים את זה תחשבו שאני מספרת את זה.
*אזהרה: יש בפרק הזה פגיעה עצמית*
——————————————————————

(יונגי בן 15 עבר לעיר חדשה ובית ספר חדש, הוא הגיע באמצע כיתה ט׳)

היום הראשון שלו בבית ספר החדש היה די סבבה היה שם ילד בכיתה שלו שהיה ממש חמוד הוא הסתובב איתו כל הזמן ודיבר איתו, ויונגי לא ידע ממש מה לעשות כי החבר היחידי שהיה לו היה הוסוק אבל הוא עבר בהצלחה את היום הזה והגיע הביתה עם תחושות טובות, שהוא מצא מקום ששם לא ישפטו אותו על כל דבר שהוא עושה ושאשכרה יש לו חבר מהבית ספר

באותו יום הוא שלח להוסוק הודעה והוא ענה לו אבל הוא הרגיש שמשהו לא בסדר, הוא ענה לו בריפרוף הוא ענה לו בקרירות אבל הוא סתם חשב שעובר עליו משהו אז הוא לא רצה להפריע

כמה ימים עברו וכל יום שעבר יונגי הרגיש שהוסוק מתרחק ממנו,

יום אחד הוא התקשר אליו לראות מה קורה והוסוק לא ענה לו יונגי שלח לו הודעה ושאל אותו אם הכל בסדר כי הוסוק תמיד ענה לו, עברו שעתיים והוסוק חזר אליו הוא אמר שהוא בסדר והוא היה צריך קצת ספייס מהכל

יום אחרי יונגי עבר תאונה הוא עבר מעבר חצייה בדרך לתחנת אוטובוס אחרי בית ספר אבל אוטו הגיע במהירות ודרס אותו בסופו של דבר גילו שהנהג היה שיכור ועל סמים ובמקום שהוא יקבל פסילת רישיון תמידי, הוא קיבל כמה שנים בכלא,

אחרי שיונגי התעורר הוא הרגיש חרא באמת הוא חשב שכל החרא בעולם היה עליו הוא שלח להוסוק הודעה כי הוא רצה לצאת קצת מהראש של עצמו, לספר לו מה קרה ולצחוק קצת עם החבר הכי טוב שלו אבל הוסוק לא ענה. הוא התקשר, הוא עשה כל דבר אפשרי אבל הוא לא ענה

יום עבר יונגי עדיין בבית חולים הוא בדיוק קם ופתח את הטלפון וציפה לראות שהוסוק ענה לו אבל לא הוא לא ענה לו והוא הרגיש עוד יותר חרא הוא חשב מה הוא עשה שהוא קיבל את כל זה הוא חשב למה הוסוק לא מדבר איתו לא חוזר אליו, הוא חושב שקרה לו משהו, אבל היה לו איזה תחושות בטן שלא קרה לו כלום

עברו חודשיים וחצי ונחשו מה יונגי עדיין לא קיבל הודעה מהוסוק ותאמינו או לא הוא קרא את ההודעה שיונגי שלח לו.

ובתקופה הזאתי גם החבר היחידי שהיה לו... לא היה חבר שלו.. הוא עבר בית ספר והם הבטיחו אחד לשני להמשיך לדבר אבל מסתבר שהבטחות לא נמשכות להרבה זמן, כי יונגי היה זה ששולח הודעות ראשון, מתחיל שיחות, אז יונגי רצה לראות מה יקרה אם הוא פשוט יפסיק, יפסיק להיות הראשון שיתחיל שיחה, הוא חשב שאם הוא לא רוצה להיות חבר שלו אז שהוא לפחות יגיד לו כדי שהוא לא יראה כמו טיפש, אבל הוא לא אמר לו לעזאזל הוא אפילו התנהג אליו כמו זין שהוא ניסה לשאול אותו אם הוא בסדר,

והיה יום אחד ששבר את יונגי סופית הוא נכשל במבחן שהוא התכונן אלין מלא זמן, נשבר לו הטלפון בבית ספר, נפל עליו פלטה עם צבעי אקריליק בשיעור ציור, האוטובוס לא הגיע פעמיים, הוא נפל כמה פעמים, והוא רב עם אמא שלו ריב כאסח שנגמר בזה שהוא כמעט בכה, אחרי שהוא הגיע הביתה הוא נכנס לחדר ופשוט התחיל לבכות, הוא נשבר בפעם הראשונה אחרי התאונה, בפעם הראשונה בחייו הוא נשבר אז הוא פגע בעצמו הוא התחיל לחתוך את עצמו, הוא הבין שעם הכאב הפיזי שמגיע הכאב הנפשי הולך הכאב בלב הולך וכל פעם שהכאב הזה מגיע הוא חתך את עצמו מחדש כי הוא לא רצה את הכאב הזה יותר, זה הכאיב לו בלב יותר מידי, הוא אגר את זה בפנים יותר מידי בחודשיים בוחצי האלו,

הוא אהב לראות את החתכים האלה בידיים שלו, הוא אהב לראות את הדם יוצא מהחתכים האלה, הוא אהב לראות חתך אחרי חתך אחרי חתך אחרי חתך, הוא אהב לראות אותם אדומים, הוא אהב שהם גירדו לו, הוא אהב את הכאב, בדרך כלשהי הוא התמכר להרגשה הזאת...

שנתיים עברו ויונגי מרגיש מעולה הוא הפסיק עם הפגיעה העצמית, הוא הכיר חברים שאשכרה אכפת להם ממנו, הוא חזר לקשר עם כמה אנשים מהמשפחה שלו והוא הרגיש מוערך איתם, הציונים שלו השתפרו, הוא נכנס לכושר, הוא גילה את התחביבים שלו, הוא הרגיש שמח בפעם הראשונה בחיים שלו הוא הרגיש מה זה אומר שמחה אמיתית, הוא הרגיש מה זה אומר שמעריכים אותו, והוא שכח מהוסוק הוא שכח מהכאב שהוסוק הביא לו והוא פשוט התקדם בחייו..

הוא סיים תיכון ונשאר בקשר עם כמה מהחברים שלו ומשם אתם כבר יודעים, הוא מצא עבודה וכו וכו....

——————————————————————-
וואי נשבעת שהחלק העצוב כמעט גרם לי לבכות