The boss of the mafia

Part 25

נ״ק מבט נאמג׳ון

״חבשתי לו את כל הפצעים הפתוחים הוא יתייצב עכשיו ותעשו לי טובה כשהוא יתעורר תנו לו אוויר״ הדוקטור אמר, הבאנו דוקטור מיוחד לחדר של ג׳ימין כדי שיבדוק מה איתו ושיטפל בו מבלי לקחת אותו לבית חולים כי מי יודע אם האלה שחטפו אותו יגיעו לשם וגם כי הדוקטור הזה עבד איתנו הרבה והוא מכיר אותנו כבר

״מתי אתה חושב שהוא יתעורר?״ יונגי שאל את הדוקטור
יונגי משחק אותה קשוח ורגוע עם ידיים משולבות אבל בפנים הוא כמו לבה מבעבעת ומסוכנת, אני באמת שם לב עכשיו כמה איכפת לו מג׳ימין, הם באמת אוהבים אחד את השני.

״זה לא ידוע הוא יכול להתעורר עוד שעה והוא יכול להתעורר עוד כמה ימים הוא עבר הרבה והוא צריך לנוח״ הדוקטור ענה

״תודה רבה דוקטור אנחנו נתקשר אם יקרה משהו״ אמרתי, הוא הנהן ויצא מהחדר.
״יונגי הוא יהיה בסדר הוא חזק״ מאז שהבאנו את ג׳ימין יונגי לא עזב אותו הוא נשאר איתו בחדר כל הזמן הזה

״אני יודע שהוא יהיה בסדר אני פשוט, לא יודע״ יונגי אמר

״אתה מודאג? ממה שג׳ימין אמר?״ שאלתי ויונגי הסתכל עליי בלי להגיד כלום ״יונגי ג׳ימין אמר את זה כי הוא יודע שעברת הרבה דברים בגללו, הוא מרגיש אשם בגלל זה, הוא לא אמר את זה בגלל שהוא רוצה להיפרד ממך זה בטוח שלא הוא אוהב אותך יותר מדי כדי לעשות את זה, הוא בטח אמר את זה כי זה היה בתוכו הרבה זמן והוא פשוט רצה להוציא את זה, הוא אמר לי שהוא חושב הרבה על זה, הוא חושב שאתה היית יכול לקבל חיים נורמלים ושכנראה היית שמח יותר עם עבודה נורמלית הוא פוחד על מה תעבור בעתיד בגלל שאתה פה, אתה צריך להבין שהוא אמר את זה כי הוא מודאג לגביך כמו שאמרתי הוא אוהב אותך יותר מדי״ אמרתי ויונגי רק הסתכל על ג׳ימין

״יש לי שאלה״ יונגי אמר

״מהי?״

״אמרת לפני כמה זמן שאתם יודעים על זה שידעתי על זה שג׳ימין הוא הבוס, איך?״

״איך מה?״ שאלתי

״איך אתם יודעים שידעתי?״

״זה לא כזה סוד אם אתה אומר את זה חזק איך שהעוזרת יצאה מהחדר כל מה שהיא שומעת עובר אלינו״ עניתי

״פשוט חייתי בסרט שנה ומשהו שאתם לא יודעים שאני יודע איזה יופי״ יונגי אמר והיה בשקט לכמה דקות כשהוא מסתכל על ג׳ימין, הוא לא מפסיק להסתכל עליו כיאלו שהוא יברח

״קרה משהו?״ שאלתי

״אני פשוט סוג של עצבני חושב על למה ג׳ימין לא אמר לי שהוא הבוס זה מחרפן אותי זה נראה כיאלו אי אפשר להגיד לי דברים? אנחנו היינו חברים טובים ממש לפני שהתחלנו להיות מה שאנחנו עכשיו אשכרה דיברנו על הכל אבל על זה הוא לא אמר לי בכלל״

״זה לא ככה יונגי אתה צריך לדבר עם ג׳ימין על זה אני לא יכול להגיד לך הכל אבל הוא כן סומך עלייך אתה צריך לדעת את זה אבל הוא כן תיכנן להגיד לך למרות שידעת על זה״ אמרתי

״הוא כן?״ יונגי שאל מופתע

״כן אבל אז קרה את מה שקרה והוא לא הספיק להגיד״ אמרתי והוא נשאר בשקט לכמה זמן מסתכל על ג׳ימין כמו תמיד ״אתה יכול לבכות אתה יודע״ אמרתי והוא הסתכל עליי בשאלה ״אתה משחק את עצמך רגוע ולא דואג אבל אני יודע שזה ההפך איך שיצאת עליי אתמול גורם לי לחשוב ככה״

״דרך אגב אני מצטער על זה הייתי עצבני והאשמתי אותך״ יונגי אמר

״זה בסדר דאגת לג׳ימין וזה סוג של כן אשמתי לא הייתי צריך לתת לו ללכת לבד כמו שאמרת״ אמרתי

״זה לא אשמתך״ הסתכלתי ישר על ג׳ימין ״לא הייתי צריך ללכת לבד הייתי צריך להגיד לך כן כששאלת אותי אם לבוא איתי״ ג׳ימין קם לישיבה על המיטה לאט מחזיק את הבטן שלו שמלאה בתחבושת
הסתכלתי על יונגי וזה נראה שהוא מופתע מזה שג׳ימין קם

״מתי התעוררת?״ שאלתי את ג׳ימין

״ממתי שיונגי אמר שהוא עצבני״ ג׳ימין ענה והסתכל על יונגי

״אני אתן לכם לדבר״ אמרתי ויצאתי מהחדר

נ״ק מבט ג׳ימין

״אני מצטער אני באמת מצטער אני רציתי להגיד לך מלא זמן אבל חשבתי שאם אני אגיד לך זה ישנה בנינו דברים ואני לא רציתי שזה יקרה זה למה לא אמרתי, לא בגלל שאי אפשר להגיד לך דברים כמו שאתה חושב אלא בגלל שלא רציתי שמה שיש בנינו ישתנה ואתה צודק לגמרי אני הייתי צריך להגיד לך את זה עוד באותו יום כשהגעת לפה אני מרגיש חרא על זה שלא אמרתי לך וגילית לבד אבל אני באמת אוה-״ נקטעתי כשיונגי חיבק אותי חזק זה היה הלם של שניה כי לא חשבתי שהוא יחבק אותי בדיוק עכשיו אבל יצאתי מזה וחיבקתי אותו בחזרה, זה היה חיבוק של געגוע עצב ושמחה חיכיתי לחיבוק הזה הרבה זמן ועכשיו קיבלתי אותו אני שמח

״אל תעשה לי את זה יותר אתה יודע כמה דאגתי? אני הוצאתי את העצבים שלי על נאמג׳ון בגלל שלא הצלחתי למצוא אותך, פעם אחרונה שאתה הולך לבד לפגישות פעם אחרונה שאתה יוצא מהבית לבד ופעם אחרונה שאתה לא תיהיה לידי אין סיכוי שאני מוריד ממך את העיניים שלי חשבתי שמשהו נורא יותר קרה״ יונגי אמר הקול שלו נשמע כיאלו הוא רוצה לבכות

״אני מצטער״ אמרתי

״אין לך למה אל תצטער״

״אבל אני כן, אני גם מצטער על זה שלא קמתי איתך בבוקר אחרי הלילה שהיה לנו זה בטח היה מבאס להתעורר לבד״ אמרתי ויונגי הפסיק לחבק אותי

״אל תדאג סוויטהרט(sweetheart) יש לך הרבה דרכים לפצות אותי על זה״ יונגי אמר עם חיוך

״אוו אתה קראת לי סוויטהרטטטט אני אוהב את זה״ אמרתי עם חיוך והוא נישק אותי

אני באמת התגעגעתי לתחושה הזאתי שיונגי איתי ושאני בבית במקום מבטחים ויונגי צודק אני בחיים לא אלך יותר לפגישות לבד אני באמת שמח

———————————————————————

קשה לי🫠