The boss of the mafia

Part 18

נ״ק מבט יונגי

ישבנו במקומות שלנו במסעדה וחיכינו לאוכל שיגיע, אני ישבתי מול אמא שלי ואמא שלי ישבה ליד הבן זוג שלה וואי זה קשה להגיד את זה אני לא ממש רגיל לזה אבל אני אתרגל, אני אתרגל,

״אז יונגי מה אתה עושה בחייך״ הבן זוג שלה חייך אליי,
אוי פאק מה אני אגיד לו אני לא יכול להגיד לו שאני עובד במאפיה אממ יונגי תחשוב תחשוב-

״הוא עובד בבית קפה״ אמא שלי ענתה במקומי
אוי נכון שחכתי מזה, אוי פאק אני לא התפטרתי בסדר לא משנה, לא צריך,

״אה בית קפה, זה טוב, מקבלים שם הרבה?״ שאל
מה זה השאלות האלה

״זה סבבה דווקא לבית קפה, אני מקבל גם די הרבה טיפים״ עניתי

״נו ברור שאתה תקבל הרבה הרי אתה הבן שלי״ אמא שלי אמרה וצווטה לי את הלחי חייכתי, ״תגיד ילד שלי מה לגבי בת זוג? או בן זוג אני לא שופטת״ אמרה והרימה את הידיים שלה

״אממ יש משהו הולך כרגע, ואני ממש בטוח לגביו״ אמרתי

״אוו הינה הילד שלי ידעתי שיהיה לו מישהו והוא לא יהיה בודד״ אמא שלי אמרה

״מה אמא, גם אם אני לא יהיה עם מישהו אני לא יהיה בודד״ אמרתי

״טוב בסדר״ אמא שלי החזירה לי

״אמא״ אמרתי פגוע בכאילו

״סליחה סליחה הינה הפסקתי״ אמרה והבן זוג שלה צוחק מאיתנו, ומה שהזמנו בידיוק הגיע, אכלתי טיפה ומישהו התקשר אליי ובדיוק איך שבאתי לענות נכבה לי הטלפון

׳פאק לא הטענתי את הטלפון׳ חשבתי לעצמי אני אפילו לא ראיתי מי זה היה

״מה קרה? הכל בסדר?״ אמא שלי שאלה

״לא כן כן הכל טוב נכבה לי הטלפון שחכתי להטעין אתמול לפני שהלכתי לישון את הטלפון״ עניתי

—-
סיימנו לאכול והסתובבנו קצת בקניון ועכשיו הגענו לבית של אמא שלי אז נכנסתי איתם כדי להיות עם אמא שלי עוד קצת וכדי להטעין את הטלפון ״אמא איפה המטען?״ שאלתי

״בשקע ליד הטלוויזיה בסלון״ היא ענתה

״אוקיי תודה״ אמרתי ומיהרתי לשים אותו בהטענה

״אתה רוצה אולי לראות סרט?״ אמא שלי שאלה

״כן בטח אין לי בעיה״ אמרתי וישבתי על הספה, אמא שלי ישבה לידי ולידה ישב הבן זוג שלה, עדיין לא התרגלתי, אמא שלי שמה סרט של רומנטיקה אין לי מושג למה היא שמה את זה היא יותר בקטע של סרטים עם כלבים ואנימציה וכשמסתכלים עליה זה בכלל לא נראה ככה בטח היא ממש שמחה עכשיו שהיא שמה את הסרט הזה,

חצי סרט עבר ותאמת זה גורם לי לחשוב על ג׳ימין, לא דיברתי איתו מהבוקר זה הרבה זמן, בשבילי, ״אני הולך לשירותים״ אמרתי וקמתי מהספה

—(הוא לא עשה כלום חוץ מלהשתין אז לא לחשוב כחול)

יצאתי מהשירותים והלכתי לכיוון הסלון

״יונגי התקשרו אלייך הרבה פעמים״ אמא שלי אמרה, הלכתי לכיוון הטלפון וראיתי מספרים שלא שמורים לי בטלפון אז לקחתי את הטלפון איתי והלכתי לחדר שלי וחזרתי למספר הראשון שראיתי

״הלו?״ אמרתי

״הלו יונגי״ מישהו אמר

״מי זה?״ שאלתי

״זה נאמג׳ון שמע יש בעיה אתה חייב לחזור״

״מה למה מה קרה?״ שאלתי

״זה לא משהו לטלפון״ הוא ענה

״תגיד כבר מה קרה״ לחצתי עליו

״זה ג׳ימין אתה צריך לב-״ ניתקתי לו ויצאתי מהחדר מהר

״אמא אני לוקח את המפתחות של הרכב אני חייב ללכת אוהב אותך ביי״ אמרתי ויצאתי מהבית, נכנסתי לתוך הרכב והתחלתי לנסוע לכיוון הבית של המאפיה, נסעתי די מהר אני חייב לדעת מה קרה, אני חייב לדעת מה קרה לג׳ימין,
החנתי את האוטו ונכנסתי בריצה לתוך הבית ״איפה הוא? מה קרה?״ שאלתי את נאמג׳ון

״יונגי תרגע רגע״ נאמג׳ון אמר לי

״אל תגיד לי להרגיע איפה הוא״

״יונגי״

״נאמג׳ו-״

״אנחנו לא יודעים״ טאהיונג צעק אמר ״אנחנו לא יודעים איפה הוא״ אמר ביותר רגוע

״אנחנו נמצא אותו, כולם מחפשים אותו״ נאמג׳ון אמר

״לא לא לא לא לא לא לא זה לא קורה זה לא קורה אני אמרתי לך שזה לא טוב לתת לו ללכת לבד אני אמרתי לך״ צעקתי אמרתי

״אני יודע אני מצטער אבל מה שקרה קרה״

״מה אתם יודעים?״ שאלתי

״הדבר היחיד שאנחנו יודעים זה שמצאו את האוטו שלו הפוך בכניסה לעיר כמעט ליד היער״ נאמג׳ון אמר

״תקח אותי לשם״ אמרתי

״יונגי זה מסוכן״ טאהיונג אמר

״אני נראה כיאלו זה איכפת לי? אה? תקחו אותי לשם עכשיו״ אמרתי

—
הגענו למקום שבו הרכב של ג׳ימין וראיתי את הרכב שלו הפוך על הכביש עם דם על הכביש ועל הזכוכיות ״פאק ג׳ימין איפה אתה לעזאזל״ לחשתי לעצמי בעטתי ברכב ונפלתי על הברכיים עם הידיים על הפנים ״איפה הוא״ לחשתי עוד פעם

———————————————————————-
כן.... המשך יום טוב🙃✨